הרב ישראל-מאיר לאו, רבה הראשי של העיר ת"א-יפו, קרא לממשלה לקבל על עצמה אחריות לפיתרון מיידי, ללא שהות, של המצוקות האישיות, המשפחתיות, הקהילתיות והחברתיות, שנוצרו "בעקבות עקירתם מן הבית של אלפי אזרחים ישרי-דרך".
"כיס המרה החברתי שלנו מודלק, מצולק ומדמם. כל רופא יודע עד כמה כיס מרה כזה מסוכן, ואיזה כאב עצום גורמת הדלקת, שאם לא תירפא, היא עלולה להתפוצץ ולהשפיע במהירות על תאים בריאים, שעוד נותרו בחברה הישראלית", אמר הרב לאו.
"מפעל חיים עצום קרס לעיניהם של תושבי גוש קטיף. חלקם ניצבים מול שבר אמוני קשה, אחרי שחלומות התנפצו אל סלע המציאות. אפשר בהחלט להבין את מרירות ליבם", הוסיף הרב. "הבעיה היא שבחברה הישראלית הולכים ומתרבים מרי הנפש. לא חסרים אנו שכונות עוני, ילדים רעבים, עיירות פיתוח, אלימות ופשע ומצוקות עדתיות. המורסה החברתית תוססת וסכנתה גדולה ומאיימת יותר מכל אויב. משימתנו העליונה להדוף ולהסיר את האיום החברתי ואת העוינות הקשה".
"כרגע", הדגיש הרב לאו, "יש לפתור בצורה הכי נכונה, הכי חכמה והכי מהירה את בעיית המפונים, שנקרעו, על לא עוול בכפם, מביתם, מנחלתם, מפרנסתם ומנוף ילדותם. הם שימשו לנו חגורת מגן, הם עמדו בגבורה בהפגזות ובפיגועים, הם עבדו ועיבדו אדמות, והם חלק בלתי נפרד מן החברה. מגיע להם להמשיך ולחיות בתוכנו בכבוד".
"הממשלה חייבת להם - בדין, ולא בחסד. המעט שהמדינה חייבת לאחים הללו, שנשלחו על-ידי ממשלות ישראל ליישב חבל ארץ שומם, הוא שימור דפוס החיים הקהילתיים, שהורגלו בהם. יש להקים עבורם בתי כנסת, בתי ספר, מסגרות נוער ומרכזים קהילתיים, בדיוק כמו שהיו להם וכמו שהם רוצים וצריכים, כדי להמשיך את מסכת החיים המפוארת, שנקטעה באחת. אין בהם שום אשמה, ואסור שיתגלגלו - לא יום ולא יומיים - עם ילדיהם ונכדיהם באוהלים, בחדרי מלון מזדמנים, בקרוואנים צפופים, מבלי לדעת מה יילד היום הבא. די להם בסבל הפינוי".
