באתרי בדיחות על עורכי דין יש לעיתים אסופת בדיחות תחת השם "הטענות האבסורדיות ביותר". הקורא אותה מתקשה להאמין, שעורכי דין מעיזים פנים להעלות טענות כאלה בפני שופטים. חיצי הלגלוג מופנים כלפי עורכי הדין.
אלא שכאן אנו מבקשים, ברשותכם, להיחלץ להגנתם של עורכי הדין.
במהלך השנים כל עורך דין לומד לדעת, כי מה שנראה מטופש ומקומם בעיני שופט אחד, עשוי להיחשב חכם ומלומד בעיני שופט אחר. עורך דין העושה את מלאכתו נאמנה ללקוח, חייב אם כן, לעיתים, למחול על כבודו ולהעלות טענות שייתכן כי הוא, כשופט, היה דוחה אותן בשתי ידיים.
אלא שכאן נשאלת השאלה אם ראוי כי חברת ביטוח, שקיבלה רישיון מהמדינה המטיל לבעלי מניותיה ולמנהליה ביצי זהב, הפועלת בשוק ביטוח שאינו חופשי באמת, שוק המרוכז בידי גופים שכמותם נספרת באצבעות יד אחת, תנצל סיכוי, קלוש ככל שיהיה, כי יימצא שופט שיקבל את הטענות ההזויות ביותר.
חברת הביטוח מנורה, סבורה כנראה כי ראוי גם ראוי וזאת עשתה בעמדה בפני השופט צבי כספי, בבית משפט השלום בתל אביב.
וזה היה הסיפור שהיה:
באחד הימים נגנב אוטובוס זעיר של חברת דורנט.
מנורה, שביטחה את האוטובוס בביטוח מקיף, הפכה והפכה באירוע ולא הצליחה לעלות על דבר ממשי שיעזור לה להתחמק מתשלום.
אולם לא חברה כמנורה תתייאש.
בפוליסה של מנורה נרשמה דרישה למערכת אזעקה הכוללת "נעילת מכסה מנוע".
מערכת אזעקה הותקנה גם הותקנה באוטובוס של דורנט, אולם מערכת זו לא כללה נעילת מכסה מנוע.
מדוע לא דאגת לכך שמערכת האזעקה תנעל את מכסה המנוע, הרעימה מנורה על דורנט?
הלו, השיבה דורנט למנורה, תתעוררי! מדובר באוטובוס. אין בו בכלל מכסה מנוע. המנוע ממוקם במרכז הרכב. בתוכו. מתחת למושב הנוסע. אילו היה מכסה מנוע הייתי מתקינה מערכת אזעקה הנועלת אותו. אבל אין מכסה מנוע, הסבירה דורנט למנורה.
אולם ללא הועיל. מנורה בשלה. יש לנעול מכסה מנוע גם כשאין מכסה מנוע.
דורנט הביאה את תביעתה בפני השופט צבי כספי בית משפט השלום בתל אביב.
"התעקשותה של מנורה על אי קיום הנעילה מגיעה לתחום המגוחך", קובע השופט כספי. "בהיעדר מכסה מנוע, נראה לי כסביר להניח שלא ניתן להתקין נעילת מכסה מנוע".
אולם מנורה לא הרפתה. כפי שכבר אמרנו והתרענו, תמיד יימצא מומחה שיהיה מוכן לבוא בפני שופט ויגן בלהט על כל טענה אבסורדית.
מנורה גייסה אם כן לשורותיה מומחה בשם שאול יעקבי.
יש לפרש את הפוליסה כך, קבע המומחה יעקבי נחרצות, שכסא הנוסע הוא הוא מכסה המנוע ובכסא הנוסע היה על דורנט להתקין נעילה.
אלא שבבית המשפט, התברר האבסורד, כלשון השופט, בדרישה למגן את כסא הנוסע דווקא מתוך עדותו של מומחה מנורה.
ברכב רגיל, הודה המומחה, מערכת האזעקה מותקנת בתא המנוע. הדרישה למגן את מכסה המנוע, נועדה אם כן, למנוע את אפשרות ניטרול מערכת האזעקה בטרם הפריצה לרכב.
והרי באוטובוס הזעיר של דורנט, מציין השופט, מערכת האזעקה אינה מותקנת בתא המנוע, אלא מאחורי לוח השעונים. גנב שיודע זאת, לא יטרח אם כן לפרוץ לתא המנוע קודם לפריצה לרכב. גנב שאינו יודע זאת, וירצה להגיע לתא המנוע, יצטרך לפרוץ קודם כל לאוטובוס עצמו. אז ממילא מערכת האזעקה המותקנת מאחורי לוח השעונים אמורה לפעול.
השופט כספי מצליח למצוא למנורה נקודת זכות אחת בטיעוניה של מנורה: "לפחות לא נטען כי לוח השעונים הוא מכסה המנוע".
השופט דחה אם כן מכל וכל את טענותיה של מנורה.
בפסיקת הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד, כותב השופט כספי, מוסמך בית המשפט להביא בחשבון את התנהגותו הבלתי הולמת של אחד הצדדים. בשים לב לטענותיה של מנורה במשפט, חייב השופט כספי את מנורה בתשלום שכר טירחת עורכי דין בסך 30,000 שקל בתוספת מע"מ. סכום זה הווה כשליש מהסכומים שנפסקו לדורנט בתביעה.
