טיפול באסטרוגן בגיל הבלות עלול להעלות את הסיכון למחלת פרקינסון אצל נשים שעברו כריתת רחם, כך עולה מממצאי מחקר חדש. טיפול הורמונלי חלופי אצל נשים שעברו את גיל הבלות באופן נורמלי אינו מעלה את הסיכון.
החוקרים, מבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, בדקו את הקשר בין גורמי הפריון והשימוש בהורמונים בגיל הבלות לסיכון למחלת פרקינסון בנשים בגיל הבלות.
המחקר, שפורסם בעיתון 'Neurology' כלל 178 נשים חולות בפרקינסון וקבוצה בת 189 נשים שאינן סובלות מן המחלה שנבחרה באופן אקראי.
החוקרים דיווחו כי הקשר בין השימוש בהורמונים בגיל הבלות והסיכון למחלת פרקינסון תלוי באופי גיל הבלות.
הסיכון - לנשים שעברו כריתת רחם הטיפול באסטרוגן נמצא קשור לעלייה פי 2.6 בסיכון למחלת פרקינסון בקרב נשים עם היסטוריה של כריתת רחם, עם או ללא הסרה של השחלות, בהשוואה לנשים שמעולם לא השתמשו באסטרוגן. הסיכון למחלה עלה ככל שתקופת השימוש באסטרוגן היתה ארוכה יותר.
השימוש בהורמון - אסטרוגן בלבד או שילוב של אסטרוגן עם פרוגסטין - לא נמצא קשור לעלייה בסיכון למחלת פרקינסון בקרב נשים שעברו את גיל הבלות באופן נורמלי.
נמצא גם קשר בין גיל צעיר של תקופת סיום הווסת (44 או צעיר יותר) וירידה בסיכון למחלת פרקינסון.
הממצאים - ללא הסבר נכון לעכשיו, לא נמצא כל הסבר ביולוגי לשאלה מדוע האסטרוגן מעלה את הסיכון למחלת הפרקינסון.
ממצאים ממחקרים בחיות מציעים כי האסטרוגן עשוי להשפיע על פעילות הדופאמין (אחד החומרים הכימיים המעבירים גירויים עצביים). בשל השוני במצבים הניסויים אין הסכמה כללית לדרך בה האסטרוגן משפיע על הדופאמין.