שטייניץ: תהליך קבלת ההחלטות בעניין פילדלפי - "כמו בפרשת טננבאום"

יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ יובל שטייניץ, מזהיר מפני אישור ההסכם בין ישראל למצרים בסוגיית ציר פילדלפי. שטייניץ שיגר מכתב חריף לכל חברי הכנסת - זמן קצר לפני פתיחת הדיון במליאת הכנסת (בצהריים, 31.8.05) - ובו הוא מבקש מהם להימנע מאישור ההסכם. במכתבו טוען שטייניץ, כי תהליך קבלת ההחלטות בממשלה ובכנסת, בענייני ביטחון, ובכלל זאת בעניין ציר פילדלפי, אינם תקינים. דבר זה גורם נזק חמור לביטחון ישראל, הוא טוען. לדבריו, תהליך קבלת ההחלטות בעניין ציר פילדלפי התנהל כמו בפרשת טננבאום.

להלן מכתבו המלא של שטייניץ (ציטוט):

לחברים שלום, הנדון: פירוז סיני - תהליך קבלת החלטות (והדמיון לפרשת טננבאום) 1. בתאריך 3.5.05 החליטה ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים (בהעדרו של ח"כ לפיד) לחרוג ממנהגה ולשלוח מכתב בלתי מסווג לראש-הממשלה ולחברי הקבינט בעניין ההסכם להכנסת צבא מצרים לאזור המפורז בסיני (אזור C), בקרבת ציר פילדלפי. למותר לציין, שועדת המשנה אזרה עוז לחוות עמדתה רק לאחר ששמעה סקירות מקיפות וקיימה דיונים נוקבים בנושא. דרך אגב, הפעם הקודמת בה חרגה ועדת המשנה ממנהגה והתריעה בפני הממשלה והציבור באופן דומה הייתה לפני כשנתיים בפרשת אל"מ טננבאום, שעוד נחזור אליה בהמשך. במכתבה הזהירה הוועדה, שגם הצבתם של 800 חיילים מצריים עם כ-40 שריוניות ומסוקים באזור C (במקום 5,000 החיילים ומאות השריוניות והנגמ"שים שעליהם דובר עם המצרים מלכתחילה) תהווה עדיין משום פריצה תקדימית בפירוז סיני; כן הפצירה הוועדה בממשלה, שלא תתעלם בהחלטותיה מההקשר הכולל של הכוונות המצריות הברורות, להביא בעתיד לביטול פירוזו של חצי-האי סיני ולהשיב את צבאה לגבול ישראל. 2. למצער, הפציר המכתב בחברי הקבינט להכריע בעניין גורלי זה (בקודם להכרעת הכנסת) רק לאחר דיונים רציניים והצגת מקצת מהחומר המודיעיני הרלוונטי בנושא צבא מצרים, תרגיליו (המדמים ברובם מלחמה עם ישראל), וההכנות הלוגיסטיות האינטנסיביות בשנים האחרונות בזירת סיני, על עלויותיהן הגבוהות, לקראת עימות אפשרי (מעניין עם מי?); ואני מצטט מסיום המכתב: "מכיוון שלהחלטה זו עלולות להיות השלכות הרות גורל על התפתחות פירוז סיני בעתיד - אנו ממליצים שלא תתקבל החלטה בעניין ללא סדרת דיונים וסקירות שיכללו גם את מרבית החומר המודיעיני לגבי התעצמות צבא מצרים ותשתיותיו ומגמותיו ארוכות הטווח. זאת כדי שההחלטה תתקבל לא רק על-פי הצרכים הטקטיים המיידיים אלא תוך ראיית התמונה הכוללת." 3. דא-עקא, החליט ראש הממשלה באדיבותו שלא "להעמיס" על שרי הקבינט מהחומרים המודיעיניים המטרידים בעניין זה. זאת ככל הנראה, כדי שהשרים יוכלו להרים את ידם, בעד או בעד ההסכם, בלא שיבלבלו אותם עם העובדות. כמו כן, כללה הצגת ההסכם בתקשורת ובממשלה כאחת מספר הטעיות של "מה בכך", לדוגמה: "מסוקים בתצורת משטרה" כאשר מדובר במסוקים צבאיים לכל דבר ועניין של חיל-האוויר המצרי (8 מסוקים על 13 קילומטר!); "מזח לספינות משמר ברפיח המצרית", כאשר מדובר בספינות חיל-הים המצרי ובנמל צבאי קטן לכל דבר ועניין (עם מזח באורח 300 מטרים); "מדובר בהיענות מצרית לבקשתנו" בשעה שהמצרים החלו ללחוץ על ישראל לפרוס את צבאם בסיני כבר לפני ארבע שנים! וכדומה. זאת ועוד: אם בועדת החו"ב על ועדת המשנה שלה זומנו לדיונים הרבים בנושא מצרים בכלל, ובסוגיית ההסכם המתגבש בפרט, כמעט כל בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ והמל"ל, כאשר עליהם נוספו מומחים חיצוניים מתחומי הביטחון והמשפט הבינלאומי כאחד - בממשלה הסתפקו בדיון של 38 דקות. קשה להאמין, אבל הזמן שהוקצב באותה ישיבה לדיון בטיפול בבתי-הכנסת בגוש קטיף היה בערך פי ארבע מהזמן שהוקצב בממשלה לדיון על השינויים בהסכם השלום עם מצריים... אפילו הבלבול הכרוך בהקשבה למגוון העמדות השונות בנושא בתוך מערכת הביטחון פנימה "נחסך" ברובו מהשרים. כך למשל, לא נודע עד לרגע זה על זימונם לממשלה בנושא של ראש המוסד האלוף מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין, או אלוף פיקוד הדרום דן הראל... 4. כיוון שאין בדעתי להסגיר בכירים במערכת הביטחון שהביעו התנגדות למהלך בשיחות פרטיות, אזכיר כאן כמה מה"לשעברים" שהביעו בפומבי הסתייגויות כאלה או אחרות בוועדה או בתקשורת מהמהלך של החזרת הצבא המצרי למזרח סיני: הרמטכ"לים לשעבר רב-אלוף משה (בוגי) יעלון (בראיון הפרידה שלו ב"הארץ", 3.6.05) ורב-אלוף (מיל') דן שומרון; סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (מיל') דוד עברי; מפקד פיקוד הדרום לשעבר האלוף (מיל') יום טוב סמיה; וראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר האלוף (מיל') יעקב עמידרור. ניתן אפוא להניח, שאם בין הבכירים לשעבר ישנם מתנגדים לא מעטים להסכם, כך קיימים בודאי גם במערכת הביטחון פנימה אישים שיש להם אי-אילו השגות בנושא... (דא-עקא, להוציא את ראש המל"ל האלוף גיורא איילנד, שנתן ביטוי פומבי לביקורתו בנושא, רובם חוששים, משום מה, לבטא את עמדתם אפילו בפורומים סגורים אם זו איננה תואמת במדויק את עמדתו של מישהו אחר...) 5. תהליך קבלת ההחלטות בנושא הויתור החלקי על פירוז סיני מעורר שאלות ותהיות על הדרך שבה מתקבלות בישראל הכרעות בנושאי ביטחון לאומי. כן עולה ספק לגבי הטעם בקיומו של הקבינט המדיני-ביטחוני במסגרת הממשלה, אם פורום מצומצם זה אינו נחשף ולו לחלק מהתמונה המודיעינית הרלוונטית או למקצת מההסתייגויות הקיימות בצה"ל ובמוסד, בשב"כ או במועצה לביטחון לאומי, לפני הכרעות בנושאים הרי גורל, ואם אינו מקיים דיונים וסקירות רציניים. המקרה הדומה ביותר הזכור לי מהשנים האחרונות, מבחינת עיוורונם הגמור של השרים בבואם להכריע, הוא בפרשת חילופי השבויים עם החיזבאללה (הפחותה בחשיבותה מהסוגייה שלפנינו). השרים הגיעו להצבעה על חילופי השבויים בתחושות בהילות ודחיפות שנוצרו על-ידי מטחי הדיס-אינפורמציה בתקשורת, כאילו אל"מ טננבאום עונה קשות, כאילו עקרו לו את כל שיניו, וכאילו מצבו הבריאותי התדרדר עד כדי כך, שאם לא יוחזר מיד לישראל תאבד לעד ההזדמנות להשיבו לחיק משפחתו בחיים. המידע המודיעיני (והלא כל-כך סודי...) ששיניו כבודן במקומן, או המידע בדבר הנסיבות האמיתיות של נפילתו של אל"מ טננבאום בשבי - שהיה רלוונטי מאין-כמותו לגבי הנכונות להקריב את קלפי-מיקוח שבידינו תמורת "שחרורו" - "נחסך" משום מה מהשרים בבואם להכריע. 6. לסיכום, מאחר שהפורום המדיני היחידי בישראל שערך דיונים וויכוחים בנושא הוא ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של הכנסת - וזאת תוך התבססות על מכלול החומר המודיעיני ושמיעת כל הגורמים - החץ היחידי שנותר לי באשפתי, לצערי, הוא להעביר לעיונכם את המכתב הגלוי הקצרצר ששלחנו בזמנו לקבינט (רצ"ב). זאת בתקווה שתקנו לו בהצבעתכם לפחות את אותו המשקל שאתם מקנים להחלטת הממשלה בנושא... בברכה, ד"ר יובל שטייניץ יו"ר ועדת החוץ והביטחון