היום לפני 12 שנה, ב-13 בספטמבר, 1993, נחתמים הסכמי אוסלו.
הסכמי אוסלו - סדרת הסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל ובין אש"ף, כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלשתינים.
להסכמים קדם משא-ומתן שנערך בחשאי, אותו יזם ד"ר יוסי ביילין, סגן שר החוץ דאז, תחילה בלונדון ואחר כך באוסלו.
ההסכם הראשון נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט 1993 על-ידי שמעון פרס ואבו-מאזן (מחמוד עבאס). ב-9 בספטמבר החליפו רבין וערפאת מכתבי הכרה הדדית דרך שר החוץ הנורווגי יוהן יורגן הולסט בהם מכירה ישראל באש"ף כבנציגו החוקי של העם הפלשתיני, ואש"ף הכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל, והודיע על נטישת הטרור והאלימות.
ב-13 בספטמבר, כאמור, נערך על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל ויאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלשתינית, טקס חגיגי לחתימת "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי".
על המסמך עצמו חתמו בשם ישראל שמעון פרס, ובשם אש"ף אבו-מאזן. אחרי החתימה נערכה לחיצת יד היסטורית בין ערפאת לרבין.
ההסכם עורר מחלוקות רבות בשיח הציבורי והפוליטי של ישראל. ישראל התחייבה בהסכמים אלו לסגת מהיישובים הפלשתינים ביהודה ושומרון וברצועת עזה, והקמתה של הרשות הפלשתינית. בין הצדדים היתה הבנה כי הקמת הרשות היא צעד בדרך להקמתה של מדינה פלשתינית במסגרת הסדר הקבע של הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
בישראל התפתחה מחלוקת חריפה סביב ההסכמים. אל מול תמיכתו של מחנה השמאל עמדה התנגדות חריפה של מחנה הימין. אחרי דיון של יומיים בכנסת על הודעת הממשלה בנושא ההסכם וחילופי האיגרות, נערכה ב-23 בספטמבר הצבעת אמון, בה הצביעו 61 ח"כים בעד החלטת הסיכום, 50 נגד ו-8 נמנעו.
הסכמי אוסלו זיכו את יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום בשנת 1994, והיוו פריצת דרך ביחסים בין ישראל לבין הפלשתינים ומדינות ערביות אחרות. ההסכמים עוררו גל של תקווה לשלום, אולם הפלשתינים היו מאוכזבים מתוצאות המשא-ומתן, ובעקבות זאת שוב פרצו אירועים אלימים בין הפלשתינים לבין מדינת ישראל שהגיעו לשיא באינתיפאדת אל-אקצה.