בית המשפט העליון קיבל (ה', 15.9.2005) את ערעורו של חגי גודר, בן 24, אשר נעקץ בשנת 1985 על-ידי עקרב בהיותו בן 4, במסגרת סיור שנערך בגן הילדים במושב כפר רות. בעקבות העקיצה מצבו הידרדר והוא נאלץ לעבור ניתוחים רבים ושיקום ארוך שבסופו נותר עם נכות קשה.
ב-2.5.1985 יצא גודר, בן 4 באותה העת, לסיור לימודי בשדה בליווי הגננת, הסייעת וחבריו לגן הילדים במושב רות. בשלב מסויים נעצרה החבורה לשמוע את הסבריה של הגננת על חילופי העונות אלא שאז הושיט גודר את ידו אל עבר רגלה של הסייעת, נגע בעקרב צהוב שהיה על סלע ונעקץ.
בעקבות העקיצה הידרדר המצבו של גודר במהירות. הוא נלקח למרפאה במושב שילת הסמוך ובהמשך לבית החולים אסף הרופא, שם אושפז במחלקת טיפול נמרץ ילדים למשך שבוע. במסגרת האשפוז עבר גודר סדרת ניתוחים והחל בתהליך שיקומי בן 4 חודשים.
בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המועצה האיזורית מודיעין וחברת כלל ביטוח נקבע, כי הוא סובל מבעיה מוטורית, בעיקר ברגל שמאל בשיעור של 40% נכות, שיתוק בינוני והפרעות בקורדינציה בשיעור של 10% נכות והפרעות קוגנטיביות בשיעור של 10% נכות.
במסגרת פסק הדין ניתן בחודש ספטמבר 2004 העמיד בית המשפט את שיעור הנכות לצמיתות על 71% ואת נכותו התפקודית על 61% ואף שיכלל את סכום הפיצויים ומעמידם על 2.7 מיליון ש"ח.
יחד עם זאת פסק בית המשפט, כי סיורים מסוג זה היו "עניין שבשגרה", ההורים היו מודעים להם, הדבר היה מקובל עליהם וכי חובת הזהירות לא הופרה במקרה זה מכיוון שהגננת והסייעת הנחו את הילדים, בטרם היציאה, שלא לגעת באבנים.
עוד הדגיש בית המשפט, כי מערכת החינוך מעודדת סיורים כגון זה שנערך במקרה זה, וכי המורה או הגננת אינן יכולות להגן על הילדים מפני כל סכנה בכל רגע נתון. משכך החליט, דחה בית המשפט את התביעה.
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, במסגרתה הוסיף כנתבעת גם את המדינה, טען גודר בשנית כי הגננת והסייעת התרשלו בכך שלא נקטו באמצעי הזהירות הדרושים לקידום הסכנה הצפויה של עקיצה על-ידי עקרב.
"בין מורה לתלמיד שוררים יחסים מיוחדים, המקימים חובות וזכויות הדדיות. כך בין כותלי בית הספר, וכך, לעיתים ביתר שאת, גם מחוצה לו - במיוחד לעת יציאה לטיול", כותב השופט אליעזר ריבלין בפסק דינו.
עוד קובע השופט ריבלין, כי הגננת והסייעת ידעו על סכנת עקיצה אפשרית על-ידי בעל חיים, במקום הטיול ובמועדו וכי במקרה זה לא נשמר היחס הסביר בין התועלת וההנאה המופקים מסיורים בטבע ובין היכולת להתגונן מפני הסיכון.
לאור זאת, קובע ריבלין, מעצם היציאה לשדה הטרשים, משום מעשה רשלני ומציין, כי "מבחינתם של הפעוטות לא היה זה אלא שדה קרב".
בית המשפט קורא למשרד החינוך לרענן את נהלי הבטיחות וההתנהגות אצל אנשי החינוך המלווים ילדים לטיולים ומקבל את הערעור.
בית המשפט העליון מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי וקובע כי המדינה תשלם את הסכום הפיצויים שנקבעו בפסק הדין בבית המשפט המחוזי בסך של 2.7 מיליון ש"ח.
