בפס"ד שניתן (ה') בביהמ"ש העליון קיבל ביהמ"ש את ערעורה של חברת אמדאוס כנגד הבנק למסחר בפירוק.
אמדאוס אשר יוצגה על-ידי עו"ד שאול קוטלר המתמחה בייצוג לקוחות בנקים, טענה בביהמ"ש המחוזי בפני השופטת אלשייך כי ממועד סגירת שערי הבנק למסחר ועד ליום הפירוק הקבוע נגרמו לה נזקים רבים עקב אי יכולת של המנהלים המיוחדים שמונו לניהול הבנק ותיק הפירוק, לנהל את תיק ניירות הערך המורכב שלה בבנק למסחר, אשר כלל ניהול ניירות ערך מתוחכמים בעיקר בחו"ל בשווי של למעלה מ 4 מיליון דולר.
השופטת אלשיך דחתה את טענת אמדאוס לקיזוז יתרת החוב שהיא חבה לבנק מול הנזק שנגרם לה עקב הפסקת שירותי הבנק בטענה כי ממועד מינוי מפרק זמני או ממועד בו חדלות הפירעון היא ברורה, אין עוד להתיר העלאת טענת קיזוז על-ידי נושה.
לעומת זאת בית המשפט העליון קיבל את טענת אמדאוס כי המועד לגיבושה של טענת קיזוז הוא מועד הפירוק הקבוע ובכך חזר ביהמ"ש העליון והבהיר את ההלכות שהיו קבועות בנושא זה ודחה את הפרשנות המצמצמת של ביהמ"ש המחוזי לטענת הקיזוז.
עו"ד קוטלר, אשר ייצג גם את ועד הפעולה של כ-500 לקוחות פרטיים שדרשו את נזקי המעילה על בסיס כתב הערבות של בנק ישראל, טוען כי לפסה"ד השלכה מרחיבה גם בתחום יחסי לקוח בנק ובתיק זה (הבנק למסחר) בפרט.
לדבריו, על-פי פסק הדין יחסי לקוח-בנק לא נפסקים בעת התמוטטות הבנק וחלה חובה על הבנק להמשיך ולספק שירות בנקאי תקין. נזק שנגרם ללקוח עקב אי מתן שירות זה, עד למועד הפירוק הקבוע, יכול לגבש טענת קיזוז של הלקוח מול יתרת חוב בחשבונו.
