סדרת תערוכות "מזרחיות וערביות", פרי יוזמתם של "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ומרכז "מוסאווה" לזכויות האזרחים הערבים בישראל, בשיתוף מתא"ן החברה למתנס"ים, אמנות לעם ומגזין "מארב", תוצג במהלך השנה בשישה יישובים בפריפריה: מצפה רמון, פקיעין, כפר קאסם, רמת אליהו, אשקלון ובקה אל גרביה.
בכל אחת מהתערוכות יוצגו עבודות של אמנים ערבים ומזרחים באחד מן הנושאים: זהות, מרחב, פצע, שורשים, מפגש, שכחה וזיכרון.
סדרת התערוכות כולה מעלה דיון בסוגיות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות, ומאתגרת את השיח האמנותי בישראל.
למרות שמרבית מתושביה של מדינת ישראל הגיעו ממדינות המזרח התיכון והאיסלם, לא שימשה השייכות התרבותית והאזורית מקור של תוכן מהותי בניסוח תולדות האמנות המקומית. עובדה זו הובילה להסתגרות ולהפנמת התרבות המזרחית והערבית למסגרות של התא הקהילתי ולפגיעה בייצוגן הציבורי הרחב כתרבויות ייחודיות ועשירות.
הכרתן לעומק של תרבויות אלו חיונית להתפתחות חברה רב- תרבותית ושוויונית בישראל ועל כן יש למחות נגד המצב הקיים ונגד תנאי היווצרותו. לשם כך דרושה פעולה רחבת היקף, הן ביחס הכמותי של הנוטלות/ים בה חלק, הן ברמת הפריסה הארצית שלה והן באורך נשימתה. סדרת תערוכות זו פותחת מהלך לשינוי, תוך התעכבות על הזיקה שבין תרבויות אלו ותוך מתן דגש על שותפות הגורל שלהן.
ביחס לכל ביטוי אמנותי אחר, מצבה של האמנות החזותית עגום במיוחד. המוזיאונים המרכזיים והגלריות ממוקמים בעיקר במרכזי הערים הגדולות ונצרכים לרוב על-ידי תושבים מהשכונות המבוססות. היצירה המזרחית-ערבית נוגעת בשאלות של שוויון וצדק חברתי ומשום כך יש להתייחס הן לזהות התרבותית - מעמדית והן למרחב הפיזי והגיאו- פוליטי בהם גדלו המזרחים והערבים, כאל חלקים אינטגראליים ביצירתם.
מתוך התערוכות מתחוורת מציאות המעלה שאלות מהותיות של זהות, שייכות, עימות והתפתחות, שאינן מודגשות כראוי בשיח האמנות החזותי בישראל ואשר מעבר לבלימת התפתחותן מותיר אותן, שיח זה, חסומות ומרוחקות מן הדיון הציבורי בהקשריו הרחבים.
תערוכות אלה מבקשות לבדוק כיצד ניתן ליצור מרחבים חדשים, רב-מרכזיים, אשר יאתגרו את המרכז התרבותי הקיים ואת ההגמוניה שמטפחת אותו. כמו כן הן נועדו להדק את החיבור הבלתי ניתן לניתוק בין חברה, אמנות ופוליטיקה, תוך התייחסות ליחסי הכוחות הפוליטיים - חברתיים המאפיינים את החברה הישראלית, יחסים היוצרים ומשמרים את הריבוד האתני-תרבותי-מעמדי שמרכיב ומייצר את שדה האמנות המקומי וגם מייצר את היוצרים בתוכו.
התארגנותו של הפרויקט מחוץ למרכזי התרבות, ובתוך מוסדות קהילתיים היא ניסיון לבזר את הפרספקטיבה ההגמונית באמצעותה ודרכה מתנסח שיח האמנות החזותית בישראל.
אמנם במהלך העשורים האחרונים ניתנה במה רחבה לאמנים העוסקים בזהות ה"אחרת", אולם עד כה, וככל שידיו של הממסד האמנותי מתיימרות לחבק, לא ניתן ביטוי מלא וראוי לקולות אלה מתוך ובתוך בתי הגידול שלהם. ניתוקם מן הקהילה הפרברית וכינוסם אל מוקדים עירוניים "עטופים" באריזה יחצני"ת ועדכנית "סוחטים" מיצירה זו את מקוריותה ובמקרים שלא מופעלת עליה צנזורה עצמית או חיצונית, היא משמשת "עלה תאנה מייצג".
שולה קשת, אוצרת: "חודשים ארוכים בחנתי ביחד עם האמן והאוצר הפלשתיני זאהד חארש את עבודתם של אמניות ואמנים מזרחים ופלשתינים שיצירתן/ם נרקמת לאור מה שנהוג לכנות היום 'הפוליטיקה של הזהויות'. כולם כאחד מעלים סדר יום חזותי אחר, הבונה רפרטואר דימויים המנוטרל מסטריאוטיפים ומשוחרר ממשמעת המיסוך וההסוואה של הממסד ואמצעי התקשורת המשרתים אותו.
"האמנים והאמניות נבחרו משום שעשייתם משקפת התעניינות כנה ועקבית, חקרנית וביקורתית בסוגיות מורכבות ומשוכללות, שיוצרת המציאות הישראלית, ומתוך כך מרבדים הרכיבים השונים בזהותם התרבותית את יצירתם. בד בבד מייצג גוף העבודות הנבחר את מגוון הטכניקות וטקטיקות הייצוג המקובלות באמנות העכשווית".