שעת בוקר מוקדמת בעיר העתיקה בירושלים. "בום, בום, בום. רמדאאאן כרים!". זה התחיל. הגיעה העת לקום לתפילת השחר של צום הרמדאן. צוותים של בני נוער, כשלושה בכל צוות, סובבים עם תופי ענק בין הבתים והחצרות, ושוברים את השקט בברכת "רמדאן שמח". הקריאות והתיפוף כה רמים. תירוץ "לא שמעתי" אינו בא בחשבון. עוד היפוך צד במיטה, חילוץ עצמות והתמתחות, והופ, לתפילה. במקום שהשחר יבוא ויעיר, מעוררים את השחר.
אלפים רבים זורמים בשקט בשקט אל רחבת הר-הבית. מהמסגד הניצב על ההר קורא המואזין ומסלסל בקולו הערב. בשאר המסגדים שקט. הפעם אין המדובר באותה הקלטה שחוקה, המושמעת מידי יום.
נחילי אדם ברחוב הגיא בשעות היום צפויות עוד תפילות, ונחילי אדם יזרמו לסגוד לבוראם ולהלל את מוחמד נביאו. עם ההכרזה על תחילת חודש רמדאן התקיימה תפילה מיוחדת במסגדים ברחבי העולם, הנקראת "אל-קיאם".
סמוך לשער יפו עומד ילד קטן ומציע מסטיקים לעוברים ושבים. אישה עטויית רעלה דוחה את ההזמנה בנימוס, מחייכת אליו ומזכירה לו שהרמדאן כבר החל.
רחוב אל-ואד ("הגיא" - בפי התושבים היהודים) שוקק חיים. המון האדם מותיר אחריו רשמים קשים בצורה של פסולת טרייה ועסיסית המושלכת ברחוב, ובין כל אלה אנחנו הולכים.
אלשייך, יהודי תימני זקן עוטה שיבה מהלך לאיטו בין המוסלמים הרבים בדרכו אל הכותל המערבי. הוא אינו חושש לשלומו, אבל נזהר. בליבו הוא בז לפלשתינים. הוא עוד זוכר את ערביי תימן, והליכתם המכובדת למסגדים. "פה זה לא תימן", הוא אומר לי, "פה בארץ תכלית הצום זה בשביל הסעודה המפסקת שבסוף, וכל החגיגות שמסביב".
"הסתכל עליהם", הוא מצביע וקורא עליהם במיבטא תימני כבד את הפסוק מספר תהילים: "יחוגו וינועו כשיכור, וכל חכמתם תתבלע". "ככה הם כל היום", הוא אומר, "סובבים מקצה אחד של הרחוב לקצהו השני, וסובבים בין הדוכנים השונים למימכר מזון, בגדים וצעצועים".
אין אכילה בפומבי רמדאן (رمضان) הינו החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי. צום הרמדאן הוא המצווה הרביעית בחשיבותה, מבין חמשת מצוות היסוד של האיסלם. רבים מהם מקפידים על מצווה זו יותר מאשר מצוות אחרות. אכילה בפומבי אינה נהוגה כלל בקרב המוסלמים בימים אלו. לשוטרים ולשוטרי מג"ב המפטרלים בריכוזי המוסלמים בבירה, ניתנה ההוראה שלא לאכול בפומבי, על-מנת לכבד את ריגשות המאמינים, הוראה שאגב אינה חלה כאשר המדובר בימי צום יהודים...
ה"עאשוּרא", הצום הראשון באיסלם, החל בעשירי לחודש הראשון, ינק השפעה מיום הכיפורים היהודי, החל בעשירי לחודש הראשון גם כן. עם התרחקות מוחמד מהיהודים קבע את חודש הרמדאן לחודש מקודש, שכולו נועד לצום. זה אינו המקרה היחידי בו רואים דימיון ליום הכיפורים.
הקוּראן, הורד בחודש זה לראשונה, על-פי האיסלם, אירוע שמזכיר את הורדת לוחות הברית השניים על-ידי משה רבינו ביום הכיפורים. גם האִעְתִכַּאף, הסתגרות האדוקים במסגד בעשרת הימים האחרונים של החודש מזכירה במידת מה את עשרת ימי תשובה, שגם הם משמשים למחילה, סליחה וכפרה.
חודש ללא עישון הצום אינו נקבע על-פי חישוב אסטרונומי של מולד הלבנה. בדומה לעדות על המולד היהודי, מגיעים שני עדים ומעידים על כך שראו את הירח. אם עננים הסתירו את הירח סופרים 30 יום מתחילת השַׁעְבַּאן, החודש השמיני. הצום אינו תלוי בעונה מסוימת של השנה, והוא עשוי לחול בחורף או בקיץ.
המועצות הדתיות העליונות ומוסדות הדת השונים בעולם הערבי והמוסלמי הכריזו שלשום (ב', 3.10.05) בלילה על יום שלישי כיום הראשון ברמדאן לשנת 1462 למניין ההגרים, לאחר שצפו במולד הירח. במספר מדינות כמו טורקיה, תימן ועומאן החל הצום רק היום (ד'), מאחד שמולד הירח טרם נצפה בהן.
מדינות אלה העדיפו לנהוג לפי הפאתו'ה, החוק המוסלמי, ולא להסתפק בהכרזה של המדינות השכנות. מדינות אחרות בהן לא נצפה מולד הירח, כמו קאטר, הצטרפו לשאר המדינות הערביות והמוסלמיות.
חוקי האיסלם קובעים, כי על המוסלמי להזיר עצמו מאכילה, שתייה, סיכה, יחסי אישות ועישון מזריחת החמה ועד שקיעתה. בהר הבית ובמקומות נוספים בעולם מצויינת שבירת הצום בשקיעה ביריית תותח.
בתי המסחר מושבתים באופן מלא או חלקי, אך עודף הזמן אינו מותר לצורכי שינה, אלא לתפילה, קיום מצוות הדת ולימודן.
"שבירת" הצום בימינו יוצאים חכמי דת רבים בקרב המוסלמים נגד הנוהג להפוך את סעודות שבירת הצום ל"חינגות" - הוללות ושעשוע שאינם הולמים את רוח האיסלם הקפדנית.
למעט ילדים, הכל חייבים בצום. נשים הרות, עוברות, מיניקות, הולכי דרכים וחיילים במלחמה פטורים מן הצום, אך חייבים להשלימו בעת אחרת, וכן לכפר על הפרת הצום במתן צדקה ומזון לאביונים.
צידו האפל של הסהר חודש הרמדאן נחתם ב"עיד אל-פִטְר", החג הקטן, הנמשך 4-3 ימים ונהוג לבקר בו חולים, לפקוד קברים ולתת צדקה מיוחדת. הלילה החשוב ביותר בחודש הוא "לילת אל-קדר" (ליל הדין) שבו, נתגלה האלוהים למוחמד בראשונה. על לילה זה נכתב בקוראן שהוא עדיף מאלף חודשים (סורה צ"ו). בלילה זה, המזכיר מעט את ליל הושענה-רבה היהודי, גוזר האל את דינם של האנשים לשנה הקרובה.
בקרב פונדמנטליסטים מוסלמים, דווקא צידו האפל של הסהר, סמל האיסלם ניכר בימי הרמדאן. הדבר בא לידי ביטוי בהקצנה בביטויי ההסתה והשיטנה נגד ישראל, היהודים ומדינות המערב וכן בהגברת ניסיונות ההוצאה לפועל של פיגועים.
