נשיא מצרים, חוסני מובארק, אומר שארצו בחרה בדרך השלום כיעד אסטרטגי - בעקבות הדם הרב שנשפך בשדה הקרב והקורבנות הרבים שנפלו שם.
לדבריו, מצרים מעולם לא יצאה למלחמה רק לשם לחימה, אלא על-מנת לשחרר את אדמתה ולשמור על כבודה וזכויותיה. עוד הוא אומר, כי לפחות בחלק מהמקרים, היה צורך בלחימה במטרה לייצר את האווירה המדינית והמנטלית הנחוצה לכינון שלום של כבוד, שלום צודק ומאוזן עם ישראל.
בראיון לביטאון הכוחות המזוינים במצרים ('במחנה' המצרי) לרגל יום השנה לציון 'מלחמת אוקטובר' - מלחמת יום הכיפורים, הוא מציין, כי "הניסיון הארוך איפשר לנו להגיע לכדי תפיסה אינטגרלית, לפיה ההגנה על האינטרסים הלאומיים שלנו והשמירה על השלום, לא תושג אלא בהתקיים שני גורמים:
- "האחד - יכולתנו להחזיק בכוחות מזוינים המשמשים כמגן האומה ואשר שומרים על הביטחון ומגנים על השלום. במידה מסויימת השלום הוא קשר של מאזן כוח. הכוחות המזוינים הם אחד הגורמים המרכזיים למאזן הזה. יש אסכולה שלמה הנלמדת בבתי הספר השונים להגות צבאית ומדינית אשר טוענת כי לא ניתן לכונן שלום בלא מאזן כוח.
- "הגורם השני - הוא קונצנזוס בקרב העם המצרי לגבי הצורך בהישארות הכוחות המזוינים חזקים ובעלי יכולת".
כידוע, צבא מצרים ממשיך לפתח את יכולותיו, כל העת, ונחשב לאחד הצבאות החזקים במזרח התיכון אם לא החזק ביותר, אחרי ישראל. תהליכי הפיתוח והשידרוג בצבא מצרים מתאפשרים בעיקר הודות לסיוע כספי אמריקני.
נשיא מצרים מדבר בראיון גם על האיומים הנשקפים לארצו מצד גורמי הטרור. הוא מרגיע ואומר, כי לפי שעה המצב באזור עדיין לא מציב איום שיש בו כדי לעורר דאגה. מצרים בכל אופן, הוא מבהיר, תדע להתמודד עם האיום הזה. "מצרים השתתפה במלחמות רבות וניצבה בפני משברים והתגברה עליהם".
בהתייחסו לסוגיה הפלשתינית מדגיש מובארק, כי אין מדובר אלא בסוגיה ביטחונית לאומית מצרית ממעלה ראשונה. הסיכסוך באזור, הוא מוסיף, יגיע לקצו רק לאחר הקמת המדינה הפלשתינית ונסיגת ישראל מרמת הגולן ו"מהרצועה הכבושה בדרום לבנון" (הכוונה לחוות שבעא).
לא אנטור טינה כלפי אלה שלא בחרו בי בכל הנוגע למצב הפנימי בארצו, טוען הנשיא המצרי, כי היה מי שניסה לשווק את הרפורמות הפנימיות ורוחות הדמוקרטיה המנשבות במצרים כאקט קוסמאטי בלבד שאין מאחוריו כוונות אמת. "אין זו דרכי להוליך שולל", הוא אומר, "איני מצהיר על דברים שאיני מאמין בהם".
עם זאת, אמר, על תהליך השינוי להתבצע לדבריו בהדרגה. "לא מעניין אותי לרצות את אלה הממלאים את העולם בצווחות וקרקורים (הכוונה ל'רעש וצלצולים'). אני מציב לפניי תמיד (אך ורק) את האינטרסים העליונים של העם".
"אני נשיא של כולם, של כל המצרים, ולא אנטור טינה כלפי אלה שלא תמכו בי בבחירות", מבטיח מובארק: "ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בקשרים משפחתיים או קשרים מקומיים (הסיבה לאי ההצבעה בו). לא משנה מה הסיבה: לכל אזרח יש זכות להביע עמדה שונה - זוהי מהות הליך הבחירה".