לוטים בערפל המתפזר מעל הר "פילוט", נאספו בבוקר יום רביעי, ב' דראש השנה, 30 גברים, נשים וילדים ושני כלבים להצהיר על קשריהם שלהם לאדמה, על-פי המסורת היהודית.
הם טיילו בשביל, האזינו לציוץ הציפורים, להקראות מספר בראשית על היווצרות העולם, ולסיפור עקידת יצחק על-ידי אברהם אבינו בהר המוריה שאירע בו ביום. הכל לווה בשירה, זימרה ותיפוף. הטקס היה דרך בלתי-שגרתית ובלתי הלכתית בעליל לציין את ראש השנה.
"יהודים נוטים שלא לצאת את בית הכנסת ביום הזה, אבל חגיגת יום היווצרות העולם דווקא במסגרת הנוף שמחוץ לבית הכנסת נראתה לנו מתאימה", אמר מרק שטראוס-כהן, הרבאיי של בית הכנסת עמנואל.
בית כנסת - הכל נסוב סביב האדם ניקי שפר, גרת צדק שחיה בווינסטון-סאלם אמרה שהטקס היה שינוי מבורך. "הדגש ששם שטראוס-כוהן על הסביבה ושמירה על כדור הארץ", אמרה, "העניק לו את הכינוי "הרבאיי של האקו (הד הרים)".
"אהבתי את התחושה של להיות בחוץ", אמרה. "זה לוקח את הרגילות שבעניין זה. זה מזכיר לי שזה כדור הארץ שלנו וזה מה שאנחנו צריכים לטפל בו".
לטומי תומפסון, שחי בטובאקוייל והתגייר ב-2003 יחד עם אשתו, רובי, יום זה נועד להידוק הקשרים העתיקים עם האנשים שפעם נדדו במידבריות ובהרים. "כאשר אתה על יָשוּב מושב בבית הכנסת, הכל נסוב סביב האדם", הוא אומר.
הנוהג החדש לפיו הטקסים הדתיים מוצאים אל מחוץ לבית הכנסת מעניק היבט חדש לתוך תנועת ההתחדשות היהודית, תנועה עממית שמעודדת יהודים להמציא מחדש טקסים עתיקים ולהביאם לעולם המודרני. התנועה משלבת יסודות של קבלה עם יסודות של חסידות.
ר' זלמן, מנהיג השייך ליהודים השואפים להתקדם כהגדרתם, הביע דאגה ממצבה של היהדות. לדבריו, השואה התישה את האנרגיה מהיהדות. חסידיו הקימו את 'אָלֶ"ף', ההתאחדות להתחדשות יהודית.
רבאיי אנדרו אטין, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת "ו'ייק פורסט", הוסמך לרבאיי לפני שנה על-ידי 'אל"ף'. הוא טוען שנמשך לתנועה בגלל האנרגיה והתלהבות שגילו חסידיו למנהגי הדת, לאומנויות חזותיות ולמוזיקה. "בכמה מובנים זאת חזרה ליהדות יותר שורשית, שהפכה לחלק מהעולם המודרני", אמר אטין. "אנחנו מנסים להמציא מחדש ומגלים מחדש את משמעויות הפנימיות של המסורת וזה עדיף לנו מאשר להסתמך על כתבי-יד רשומים".
האתגר: לא להשליך את הישן הרבדים ושכבות הטקסט, המסורת וההיסטוריה באמונה שמתפרסת לאחור אלפי שנים נראית להם לפעמים בלתי-חדירה, עד כדי שהם מחפשים חיבור וקשר ריגשי ופיסי לאמונה. "גם כאיש-רוח", אומר אטין, "חלק מן המסורות האלו, כמו מעמד הנשים, אינן מתאימות עוד לחיים המודרניים".
"עם זאת", הוא מוסיף, "האתגר של התנועה המתחדשת יהיה בלעשות דברים חדשים מבלי להשליך את הישן".
עבור שטראוס-כהן, הקשר בין האדם לאדמה הוא חלק מהמסורת היהודית מאז ימות בראשית. "אלוהים שם אותנו כאן לטפל בכדור הארץ", הוא אומר, "אדם וחווה נועדו לפקח ולטפל בגן העדן. יש לנו את כל הזכות לעבוד את האדמה. לפרות ולאריות אין כזו אחריות, אבל לנו יש, ועלינו לעשות משהו עם זה".
שטראוס-כהן מרבה להתבטא באשר ליחסי הגומלין בין האדם לטבע ועל האדם העושה שינויים וגורם לאסון לטבע. "ניתובו מחדש של נהר המיסיסיפי והסרת האיים שימשו כמחסום תרמו להרס של הוריקן קתרינה", קבע.
גירושין מהעולם הטבעי גראסיה ליטאואר, רקדנית בפנסיה, שחיה בקולימי, אמרה שעבורה הערצת יפי הטבע תמיד היתה חלק מהאמונה היהודית שלה, אך לא כל כך אצל רבים אחרים.
היא מבינה שכאשר היא מסבה את תשומת-לבו של אדם זר לשקיעה יפה וקולטת שהוא רק מתבונן בלי לחוש, שהרבה אנשים בעצם בגירושים מהעולם הטבעי. "תנועת ההתחדשות היא דרך לקשר אנשים לעולם הזה", אמרה, "היא מעסיקה את הדור הצעיר שנמשך פחות לדפוסי הפולחן הדתי הנוכחי".
"בעידן הישן רקדו ושרו עם תופי מרים על המזבח", אמרה, והוסיפה שהיא יודעת על כמה אנשים הזועפים על צורות אלו של פולחן ומביעים דאגה מכך שתנועת התחדשות יכולה להמעיט מעט מערך היהדות המסורתית. רבנים ואנשי דת אחרים צריכים לוודא שהם ממזגים בין הקסום לאינטלקטואלי.
היא מקבלת בברכה את הזמן שעובר בטבע, בשילוב עם דיון על מקורות, ואומרת: "אם אנחנו רק נכנסים לבית-כנסת וחוגגים, ואיננו רואים את הטבע ומקשרים את אלוהים לזה - פיספסנו את הכל ביחד".
נוף היהדות - ארץ התנ"ך על-פי היהדות, הצורך הנפשי לצאת אל הטבע קיים דווקא בחו"ל, שם אין קשר בין החיים לדת, משום שערש הווייתו של העם היהודי הינו אך בארץ-ישראל, והקשר ביניהם הוא קשר חיים.
עם זאת, לכל דבר יש את מקומו וזמנו והיהדות לא רק שאינה שוללת קשר עם הטבע הארץ-ישראלי, אלא אף מעודדת אותו. בבית הכנסת האופטימלי קיימים 12 חלונות כנגד 12 שבטי ישראל, ומומלץ להביט השמיימה קודם התפילה, על-מנת לספוג יראת שמיים מהדר הבריאה. אולם בתפילה עצמה אין להביט על-פי ההלכה אל מחוץ לחלון.
כאשר אדם מהלך בדרך ופוסק ממישנתו ואומר "מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה - מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל הסביר את משמעות הדבר בכך שההתחייבות בנפשו היא כאשר ההנאה מנפלאות הבורא אינה באה כחלק מתלמודו, עד כדי היזדקקותו להפסיק ממשנתו.
