חתן פרס נובל בכלכלה בא לתפילת הודיה בכותל

הלילה (ג', 11.10.05) בשעה 23:30 יתקיים מעמד סליחות המוני, במעמד נשיא המדינה משה קצב, הרב עובדיה יוסף, הרבנים הראשיים לישראל ורב הכותל המערבי, הרב שמואל רבינוביץ. מעמד הסליחות המסיים את אמירת הסליחות קודם יום הכיפורים משודר בשידור חי באתר הכותל. [לצפייה לחץ כאן]. ערב יום הכיפורים, ויום אחרי זכייתו בפרס נובל בכלכלה, פקד מוקדם יותר הערב פרופסור ישראל אומן את הכותל המערבי להודות לבורא עולם על זכייתו המפתיעה. כחתן ביום חופתו, נקהלו סביבו מתפללי הכותל. ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ורב הכותל והמקומות הקדושים ניגשו להקביל את פניו וללחוץ את ידו. על פניו של אומן, שכבוד אינו לחם חוקו בכל יום, ניכרו סימני התרגשות. הוא ניגש אל הכותל ביראת כבוד ושטח תפילת הודיה לפני ריבון העולמים וביקש מהאל שישפיע מטובו לקראת יום הכיפורים הקרב.

דתי ושורשי

קרובי משפחתו מספרים ששורשיו הדתיים של ישראל אומן החלו עוד מערש לידתו למשפחה שומרת מצוות בגרמניה של 1928. שנים אחדות קודם ליל הבדולח, ב-1930, נמלטה כל המשפחה מגרמניה, בתחושה שאסון גדול מתקרב. הם הותירו מאחור את כל רכושם והגיעו חסרי כל לארה"ב. ממשפחה אמידה הפכה משפחת אומן למשפחה ענייה. למרות זאת, הפך ביתם למקום מקלט ואירוח עבור המוני יהודים שנמלטו מנוראות אירופה הנאצית. באמריקה הכיר ישראל אומן את אסתר לבית שלזינגר, ירושלמית, ששירתה במלחמת השיחרור כחובשת. הם נפגשו במקרה כאשר אסתר הגיעה לארה"ב כדי לבקר קרובי משפחה. השניים נישאו ומיד עלו ארצה. הם השתקעו בירושלים והקימו משפחה. חמישה ילדים נולדו להם. הבכור, הרב שלמה הי"ד, נהרג בשבוע הראשון של מלחמת שלום הגליל. עד היום מונצח שמו בכמה מוסדות של התנועה. כל הילדים האחרים: מרים, תמר, יונתן ונוגה נשואים כיום, וגרים בירושלים. אומן התאלמן מאשתו וגר בירושלים, כמו כל צאצאיו. אגב, נכדיו התבשרו על זכייתו רק ברדיו ומיהרו להתקשר אליו ולברכו. הם נוהגים לקרוא לו בכינוי חיבה "סבא ג'וני". פעם בשנה הוא אף לוקח את אחד מנכדיו לטיול בחו"ל. בנוסף, פרופ' אומן פעיל ב"חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי" וב"אגודה לזכות הציבור לדעת".

כלים מתמטיים לסוגייה מהתלמוד

הקריירה האקדמית של פרופ' אומן היתה מזהירה כבר בתחילתה והוא התקבל לאוניברסיטות הטובות ביותר בארה"ב. ב-1955, כשהוא רק בן 25 כבר קיבל דוקטורט במתמטיקה מאוניברסיטת TIM, מסצ'וסטס. ב-1956 התקבל להוראה ומחקר במחלקה למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא המשיך לפרסם מאמרים מקצועיים שזכו בעולם להערכה רבה. בין מאמריו היותר מפורסמים היה אחד שעורר הדים בכל העולם. הוא נקרא ''המקרה של שלוש האלמנות". ("The Case of the Three Widows"). במאמר זה ניתח פרופ' אומן סוגיה סבוכה מהגמרא, ממסכת כתובות, והשתמש בכלים המתמטיים של תורת המשחקים. מאמר זה מצוטט לעיתים קרובות בספרות המקצועית. בשנת התשנ"ד זכה פרופ' אומן בפרס ישראל לכלכלה, לאחר שכבר היה מועמד לפרס נובל. כמו כן, נזקפות לזכותו זכיות רבות נוספות בפרסים ובתוארי כבוד מאוניברסיטות ומוסדות מובילים בעולם. למרות מעמדו, הוא המשיך ללמד באוניברסיטה העברית לא רק סטודנטים לתארים מתקדמים וחוקרים, אלא דווקא את הסטודנטים הצעירים בשנותיהם הראשונות; עבורו מדובר בעיקרון.

"ניחמתני, ניחמתני!"

את הסיפור הבא סיפר לפני כשנה הרב אליעזר מלמד מהר ברכה לשבועון "בשבע". הוא מספר על פרופ' אומן, לאחר נפילת בנו, הרב שלמה, בלבנון: לאחר שנודעה על נפילתו של שלמה, בא ד"ר פיינגולד לקחת את הרב גוסטמן ללוויה. לאחר תום הלוויה, הסתובב הרב גוסטמן בין הקברים הטריים של החיילים שנפלו, נאנח והצטער עליהם והתקשה לעזוב את בית הקברות. כשהתקרבו לרחביה, פנה הרב גוסטמן ואמר: "ד"ר פיינגולד, אולי נעלה לפרופ' אומן". כשנכנסו לבית, פנה הרב גוסטמן בשקט וברגש עצום ואמר: "ד"ר פיינגולד, אתה לא ידעת שהיה לי בן, מאירק'ה. הוא היה ילד יפה מאוד. לא מפני שהוא היה הבן שלי אני אומר זאת, באמת הוא היה כזה ילד יפה". ואז הרב נזכר שהוא מדבר ביידיש וחזר על דבריו בעברית, כדי שבני המשפחה האבלים יבינו. הוא פנה לאלמנה, להורים, לאחים ולאחיות, ואמר: "הבן שלי נלקח מידי ונזרק על משאית בקינדראקציון (באקציה של הילדים). ועמדה לידי אשתו של המשגיח וגם לקחו את הילד שלה, ואז היא פנתה לנאצי ואמרה: תזרוק גם אותי על המשאית. הנאצי ענה לה: "חכי גברת, התור שלך יגיע". הקולות שבקעו מהילדים הגוססים והחיים על המשאית, היו כלום לעומת הצעקות של האמהות. "הוא המשיך לספר כי אחרי שבנו נרצח, לקח את נעליו הקטנות כדי למוכרם בעת יציאתו מהגטו לעבודות כפיה. בחוץ הוא הצליח להחליפם תמורת גזר וקמח. אבל נתן בכל יום רק נעל אחת, כי לא יכול היה להבריח בפעם אחת את כל האוכל שהיה מקבל תמורת שתי הנעליים. כשחזר לגטו הלך להביא חלק מהאוכל לאלמנתו של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, שהיתה נפוחה מקור ורעב. הרבנית סרבה בתחילה לקבל את האוכל, כי אמרה: "יש לך אשה וילדה, למה תיתן לי את האוכל". הוסיף הרב גוסטמן: "אני לא טעמתי מהאוכל הזה, מפני שלא יכולתי לקיים בעצמי את הפסוק: 'ואכלתם בשר בניכם'. "ואז הזדקף הרב ופשט את ידיו לצדדים ואמר: 'עכשיו אגיד לכם מה שקרה בעולם האמת'. מאירק'ה שלי אומר לשלמה: "אשריך שלוימל'ה שזכית. אני לא זכיתי! אני לא זכיתי לזרוק את עצמי מנגד כדי להציל את כלל ישראל. אתה זכית"! קם פרופ' אומן מהארץ וחיבק את הרב גוסטמן ואמר: "ניחמתני, ניחמתני".