המחזאי הנוגע הרולד פינטר הוא זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2005. פינטר נחשב לאחד המחזאים המשפיעים ביותר בדורו באנגליה. פינטר שחגג החודש יומולדת 75, כתב יותר מ-29 מחזות, בהם "חגיגת יום הולדת", "השיבה הבייתה", "הבגידה" ו"המשרת".
נוסף על קריירת הכתיבה שלו, ביים פינטר כ-27 הפקות תיאטרון, מהן פרי עטו ומהן שלא. בעבר זכה פינטר בפרס שייקספיר (המבורג), פרס דיוויד כהן לספרות אנגלית, הפרס האירופאי לספרות (וינה), פרס פירנדלו (פלרמו) ופרס לורנס אוליביה ופרס מולייר למפעל חיים. ב-1999 הפך לחבר באגודה המלכותית לספרות, וזכה ליותר מ-14 תעודות ד"ר של כבוד מאוניברסיטאות שונות.
פינטר נחשב לאמן פוליטי מאוד שאינו חושש להביע את דיעותיו בפומבי. פעמים רבות תקף את השימוש בכוח ברחבי העולם, בין היתר בנושא ההפגזות המערביות בסרביה ומלחמת המפרץ הראשונה והשנייה. בנוגע לאחרונה, פינטר שיחרר לאחרונה מחזה בן 10 דקות המורכב ממשפטיו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש.
ב-2003 שיחרר ספר שירה אנטי מלחמתי. בשנות ה-80 נודע פינטר כמבקר קולני של המדיניות הכלכלית של מרגרט תא'צר. ב-2004 היה חבר בקבוצת ידוענים שקראו להדחת בלייר מהשלטון באנגליה. "The New World Order – A Short Satiric Response".
פינטר נולד לחייט יהודי ממוצא פורטגזי, ברובע האקני במזרח לונדון. את חינוכו קיבל בבית ספר ממלכתי, ולאחר מכן באקדמיה המלכותית למשחק. מגיל צעיר נחשב לטיפוס מרדני, בייחוד על-רקע הכרזתו כי הוא מתנגד לגיוס החובה שהיה נהוג דאז. בתחילת דרכו שימש כשחקן בתיאטרון פרובינציאלי, לעיתים תחת השם דיוויד בארון, ורק בשלהי שנות ה-50 החל לכתוב.
פינטר זכה לראשונה לתשומת לב ככותב עם מחזהו "חגיגת יום הולדת" (1957). המחזה מיצב את סגנונו הייחודי של פינטר, השם דגש על קדרות, מיניות מוסווית, בחינה מחודשת של השימוש באלימות ובבאנלי, והפאוזה ככלי עוצמתי להבעת רגש. על הפאוזה אמר פינטר "כאשר דממה אמיתית נופלת אנו נותרים עם הד, אך קרובים יותר לעירום. דרך אחת להתבונן על שיחה היא כאמצעי מתמיד לכסות את עירומנו". פינטר נחשב לריאליסט מובהק,
פינטר נישא ב-1956 לשחקנית ויויאן מרקאנט, לה היה נשוי עד לגירושין ב-1980. באותה שנה נישא לביוגרפית ליידי אנטוניה פרייז'ר. למרקאנט ופינטר ילד משותף בשם דניאל שהפך לסופר ומוסיקאי. במהלך חייב התמודד פינטר עם מחלת הסרטן.
בחירתו של פינטר זכתה לשבחים ממחזאים מובחרים רבים. תום סטופארד שכתב את "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" מסר כי "עוד מעבודותיו המוקדמות הוא עמד בודד בתיאטרון הבריטי מול הבהלה וחוסר ההבנה של המבקרים, הקהל וכותבים אחרים גם כן". אפילו ראש ממשלת אנגליה בלייר, אותו כאמור תקף פינטר מסר "ברור שאנו מברכים את הארולד פינטר על ההכרה לה זכה".