היום לפני ארבע שנים, ב-17 באוקטובר 2001, נרצח השר רחבעם זאבי.
בבוקרו של יום הרצח, כשעלה שר התיירות רחבעם זאבי לחדרו בבית המלון הייאט בירושלים, המתינו לו מתנקשים וירו בו שלושה כדורים. זאבי היה לבדו, ללא שומרי ראש, מאחר והתנגד לקבל אבטחה בעוד האזרחים חשופים ללא אבטחה.
אישתו, יעל, מצאה אותו כשהוא מתבוסס בדמו. הניסיונות להציל את חייו לא הצליחו ובשעה 10:00 הודיע בית חולים הדסה על מותו.
ארגון הטרור "החזית העממית" נטל אחריות להתנקשות בחייו והודיע כי הייתה זו נקמה על חיסול מנהיג הארגון על-ידי ישראל חודשיים קודם לכן.
השר רחבעם זאבי היה השר הראשון והאישיות הישראלית הבכירה ביותר שמחבלים רצחו. זאבי היה בתקופה שלפני רציחתו שר התיירות בממשלתו הראשונה של אריאל שרון. יום לפני מותו, הוא והשר אביגדור ליברמן הודיעו על התפטרותם מהממשלה עקב התנגדותם לנסיגה משכונות ערביות השולטות על היישוב היהודי בחברון.
זאבי הותיר אחריו את אשתו יעל וחמישה ילדים: יפתח-פלמח, סייר-בנימין, מצדה, צאלה וערבה, שכולם נקראים על שמות מקומות בארץ.
אלפי אזרחים וחברים הגיעו להלוויתו לחלוק לו כבוד אחרון. למרות שנחשב בעל דעות ימניות קיצוניות כלפי הערבים, היה אהוב ונערץ על-ידי רבים בשל מסירותו לארץ ישראל ועם ישראל.
"אנו אבלים על יהודי יקר, פטריוט גדול, אלוף בצה"ל ושר
בישראל", כך פרסמה את דבר מותו סיעה יריבה למפלגתו - סיעת שינוי, כשהיא מביעה את ההערכה הרבה שזכה לה האיש למרות חילוקי הדעות הפוליטיים.
ביולי 2005 קיבלה הכנסת את החוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי. על-פי החוק, תקום עמותה להנצחת מורשתו ומורשתו גם תילמד במחנות צה"ל ביום הירצחו.
