משרד מקובסקי-הרפז ושות', המייצג את יוסף רוזנפלד, הוא המתאים יותר לנהל תביעה ייצוגית נגד הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ("פרשת הפנסיה גרמנית") ונגד עו"ד ישראל פרי וגורמים אחרים, והוא עדיף על עו"ד פנחס זלצר, המייצג את אביו, צבי זלצר. כך החליטה השופטת אסתר חיות, בהחלטה תקדימית שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.
בשני ההליכים יוחסו למשיבים מעשי תרמית וגזל בהיקף כספי של מאות מיליוני דולרים. בשני ההליכים נטען, כי מדובר באחת מפרשיות ההונאה הגדולות בתולדות ישראל, וכן הודגש כי הפרשה נחקרה על-ידי משטרת ישראל ועל-ידי משטרת גרמניה והוגשו אישומים נגד חלק מהגורמים המעורבים.
תביעת רוזנפלד הוגשה עוד בתקופה שבמשרד הראשון (הזוכה כאן) היה שותף עו"ד אמיר טיטונוביץ ועובדה זו גררה אף היא מחלוקת. זלצמן טען, כי פירוק המשרד - המשרד החדש המוביל עתה את התביעה נקרא מקובסקי-הרפז ושות' (ובו שותפים עו"ד אורי מקובסקי ודרור הרפז), והעובדה שבייצוג עתה אינו נוטל חלק עו"ד טיטונוביץ, שהיה שותף להגשת תביעה/בקשה זו במקור, מעידה כי עם פרישת טיטונוביץ, המשרד אינו טעון עוד, כביכול, בניסיון הרב שלו טען המשרד בתביעות ייצוגיות.
בהליכים שהוגשו לבית משפט זה, החליט נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, כבר בשלב המקדמי, לאחד את הדיון בשני ההליכים: זה של זלצר, שהוגש ביום 26.9.99, וזה של רוזנפלד, שהוגש מאוחר יותר - ביום 6.1.00.
פרקליטי הצדדים ניהלו במשך כמה חודשים מו"מ, על-מנת לאחד כוחות בבקשת אישור משותפת של התביעה, כתביעה יצוגית. אך משכשלו, כך לפי השופטת, העמידו סוגיה זו להכרעת בית המשפט. השאלה שבה התבקש בית המשפט להכריע: בקשתו של מי, כתובע פוטנציאלי, עדיפה לצורך ההתמודדות מול המשיבים.
בית המשפט נאלץ להכריע בסוגיה זו, נוכח המשמעות הציבורית והמשפטית הגלומה בעצם מתן ההיתר לתובע: השם עצמו כתובע ציבורי בתביעה ייצוגית.
השופטת חיות קבעה, כי במקרה שלפנינו, אין די בקריטריון הכרונולוגי כדי להכריע את הכף לטובת זלצר (זו הוגשה שלושה חודשים קודם לכן), וזאת "משום שהשוואה בין הליך זלצר להליך רוזנפלד מגלה הבדלים ממשיים בטיב הייצוג ובדיות התובענה". דותן קבעה עוד:
- מדובר אמנם בשני משרדים מנוסים. אלא שהשוואת כתבי הטענות מראה כי ההליך שהוגש בשם רוזנפלד - שהוגש מאוחר יותר - "יש לו יתרון ניכר על-פני הליך זלצר";
- לפרקליטיו של רוזנפלד ניסיון מוכח בענף התביעות הייצוגיות (ניסיון שנרכש אומנם גם בתקופה שהיה עו"ד טיטונוביץ שותף במשרד) והדבר ניכר היטב בכתבי הטענות. "בהקשר זה עליי לציין במאמר מוסגר, כי העובדה שעו"ד טיטונוביץ עזב לאחרונה את השותפות המייצגת את רוזנפלד, כפי שטרח לטעון עו"ד זלצר בכתב ביום 26.5.02, אין בה כדי לשנות דבר בעניין זה הואיל והפרקליטים המייצגים את רוזנפלד נותרו בשותפות והמוניטין של המשרד בעניין תובענות ייצוגיות נזקף ממילא לזכותם;
- הליך רוזנפלד מופנה גם כנגד חברת BGA ו-BGF, שנטלו לכאורה חלק בשיטת המעילה. "ככל ניתן לומר, כי הליך רוזנפלד מנוסח באופן רהוט ובהיר, בבחינת 'דבר דבור על אופניו' וניכר מאוד כי בטרם הוגש ההליך, נעשתה עבודת הכנה יסודית ומקיפה לבירור העובדות והנתונים הרלוונטיים, לרבות קבלת חוות דעת של כלכלן ואקטואר...";
- הליך רוזנפלד כולל נתונים מפורטים ומנומקים בכל הנוגע לגודל הקבוצה ולסכום התביעה הייצוגית הפוטנציאלית. נתונים אלה מעידים, אף הם, על עבודת ההכנה היסודית שבוצעה לקראת הגשת הליך רוזנפלד על-ידי פרקליטיו.
השופטת קובעת, כי די בנקודות ההשוואה [שחלקן הוצגו לעיל, י.י.] כדי להוליך למסקנה בדבר עדיפותו של הליך רוזנפלד, "אם כי ניתן למצוא עניינים לא מעטים נוספים בהשוואת שני ההליכים, התומכים באותה מסקנה עצמה".
