מדענים מדווחים כי יש בידם הוכחה לכך שהשוני בין המינים גורם לגברים ונשים להיות בעלי נטייה למחלות שונות.
ידוע כי נשים נוטות, יותר מאשר גברים, לסבול מדכאון, חרדה או הפרעות אכילה, בעוד גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול ממחלת הפרקינסון.
מחקרים שנעשו על-ידי נתיחות שלאחר המוות וסריקות מוח הראו כי מוחם של גברים ונשים שונה מבחינה פיסית. כעת מדענים טוענים כי הם יכולים לקשור את השניים יחד ולהציע בעתיד מרפא למחלות בעזרת "הגדרה מינית".
מוח של אשה או גבר? המין של המוח נקבע ברחם האם ותלוי, בין שאר הגורמים, ברמות הורמונים. רמות הורמונים גבוהות של טסטוסטרון יוצרות מוח של גבר ואסטרוגן מוח של אשה.
מדענים מהמוסד ההולנדי לחקר המוח באמסטרדם אומרים כי ההוכחה לכך מקורה במחקרים של טרנסקסואלים - אנשים היודעים, לעיתים קרובות מגיל צעיר מאד, כי נולדו בגוף ה'לא נכון' מבחינת מינם.
התאוריה היא כי השוני באיברי המין מתפתח בשלב מוקדם של ההריון - בחודשים הראשונים ברחם - בעוד ההבחנה המינית במוח מופיעה מאוחר יותר - במחצית השניה של ההריון ולאחר הלידה.
משמעות תאוריה זו היא כי גורמים מסויימים עשויים 'להתנגש' מבחינת ההבחנה המינית בין איברי המין והמוח בדרך עצמאית מאחר וקיים משך זמן בין השניים. במידה ואלו פני הדברים הרי שצפוי שיימצא מבנה נשי במוח של גבר - וזה אכן מה שמדענים מצאו - שוני במין במוחם של הטרנסקסואלים.
מחלות על-פי מין לאור העובדה כי מוחם של גברים ונשים הוא שונה, יש להסתכל על מחלות על-פי חלוקה לגברים ונשים מאחר וקיים גם שוני ביחס המינים במחלות נוירולוגיות (של מערכת העצבים) ופסיכיאטריות.
בדכאון, לדוגמא, ידוע כי הורמוני המין מתערבים באופן ישיר עם 'ציר הלחץ' במוח.
מחקרים הראו כי פרוטאינים רגישים להורמוני מין (רצפטורים) נמצאים בתאים היוצרים את 'ציר הלחץ'. אצל נשים ישנם יותר רצפטורים של אסטרוגן (הורמון מין נשי) ואצל גברים יותר רצפטורים של אנדרוגן (הורמון מין זכרי).
דבר זה מסתכם בשכיחות גבוהה יותר של דכאון אצל נשים בהשוואה לגברים מאחר ו'ציר הלחץ' רגיש יותר.
מחקרים אחרים הראו כי רמות הורמונים עשויות לקחת חלק בטרשת נפוצה. מדענים מאוניברסיטת לה-ספיאנזה שבאיטליה גילו כי לנשים עם טרשת נפוצה יש רמות נמוכות יותר של ההורמון הגברי טסטוסטרון לאורך המחזור החודשי שלהן בהשוואה לנשים שלא סובלות מטרשת נפוצה.
מדענים מאיפריאל קולג' בלונדון חקרו את מחלת הפרקינסון שהיא שכיחה הרבה יותר בקרב גברים מאשר נשים. הם גילו כי האסטרוגן משמש כמגן, במובן העצבי, כך שתאי העצב המתנוונים במחלת הפרקינסון אינם רגישים לתהליך אצל נשים כפי שהם אצל גברים.
על-ידי התבוננות בחולדות ניתן היה להוכיח את הדבר. חולדות נקבות שהסירו להן את השחלות הפכו בעלות נטייה למצב הדומה למחלת הפרקינסון כמו חולדות זכרים. כאשר ניתן לחולדות אלו תוספת אסטרוגן הן חזרו למצב הטבעי בו היו מוגנות מפני מחלת הפרקינסון. באופן דומה, כאשר הוצא מקור הטסטוסטרון מחולדות זכרים על-ידי סירוסם, התנוונות המוח נחלשה.
למרבה הפלא, כאשר נתנו לחולדות הזכרים אסטרוגן הנזק החמיר. "מתן אסטרוגן לשני המינים נראה כבעל השפעות מנוגדות", סיכמו. "ייתכן ודבר מה תוכנת באופן שונה במוח במהלך ההתפתחות המוקדמת כדי לגרום לו להגיב בדרכים שונות".
מן המחקר שערכו עולה גם האפשרות, כי האסטרוגן מסייע במניעת שבץ ומחלת אלצהיימר.
בעקבות המחקרים מתגבשת ההסכמה כי תרופות צריכות להיות מותאמות ברמה האישית וכי תרופה המתאימה לאדם מסויים אינה בהכרח מתאימה לאדם אחר. בנוסף, רוב התרופות הקיימות כיום נבדקו על גברים, ומשמעות הדבר היא כי לא בטוח שהן מתאימות לנשים.
יש לזכור גם כי מעבר לשוני בין מוח של נשים לגברים, מוח של נשים משתנה במשך החיים ביחס לרמות לא יציבות של הורמונים מה שעשוי להשפיע על מצב המחלה ועל הדרך בה משפיעות התרופות על הגוף.
מחקר שנעשה בעזרת סריקה של מוח של נשים לפני ואחרי הריון הראה כי המוח התכווץ במהלך ההריון. ההתכווצות היתה גדולה אף יותר במקרים שהאשה סבלה מסיבוך של ההריון הנקרא רעלת הריון, אך חזר לעצמו שישה חודשים לאחר הלידה.
מצבים אלו עשויים להשפיע על מצב המחלה ועל הדרך בה פועלות התרופות ובכך לשפר את ההבנה של המדענים לגבי הטיפול בדרך שונה בין המינים.