בית המשפט העליון דחה את ערעורו של צעיר בן 18 וחצי, שלפני חמש שנים תקף מינית ילד בן 9. בית המשפט הותיר על כנו עונש מאסר שנגזר על הקטין - 18 חודשי מאסר בפועל.
הצעיר הורשע בבימ"ש בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס. לפי הנטען בכתב האישום, בתחילת חודש אפריל 2000 שיחק קטין בסמוך לביתו שבראשון לציון והבחין בצעיר, אז נער (קטין בעצמו), ובאדם נוסף אשר היו מוכרים לו. הקטין, אשר פחד מהם, ניסה לברוח אולם הם תפסוהו והובילוהו לגבעה סמוכה. שם, הורו למתלונן להוריד את מכנסיו ותחתוניו תוך איומים כי אם לא יעשה כן - יהרגוהו.
בשלב זה, הפשיל המבקש את מכנסיו ותחתוניו. הנאשם הורה למתלונן לרדת על ברכיו ולמצוץ את איבר מינו, כאשר האדם הנוסף, שומר בכל עת, פן יגיעו אנשים לאזור. לאחר זאת, התחלפו בתפקידים המבקש והאדם הנוסף. לסיום הורו לקטין, בליווי איומים, לשכב על ביטנו ולהפשיל את מכנסיו ותחתוניו. לאחר שעשה כן המתלונן, החל המבקש להחדיר את איבר מינו לישבנו של הקטין והאדם הנוסף ששמר שוב, פן יתקרבו אנשים. לאחר מכן החליפו המבקש והאדם הנוסף תפקידים ולבסוף שיחררו את הקטין שנמלט מן המקום.
בית המשפט גזר עליו מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים למשך שנתיים. בנוסף, נקבע כי ישלם למתלונן פיצוי בסך של 10,000 ש"ח, וקנס בגובה של 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תחתיו.
הצעיר ערער לבימ"ש המחוזי בת"א. ערעורו נדחה לאחר שבימ"ש קבע שעדות הקורבן אמינה. באחרונה ערער הצעיר לבית המשפט העליון, וטען כי הרשעתו היתה שלא בסמכות שכן שופטת אחת שמעה את הערעור ושופט אחר את הטיעונים להכרעת הדין. כן טען כי העונש שקיבל חמור מהקבוע בחוק.
העליון החליט לדחות את ערעורו, וקבע כי המערער יכול היה לטעון טענה נגד השופטים במהלך המשפט ולא עשה כן "אך נזכר לעשות כן לאחר שדינו הוכרע".