בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע (6.11.05) כי אין לראות בכתובה שנחתמה בין בעל לאשתו כ"הסכם יחסי ממון" בין בני הזוג.
בין בני הזוג, התגלע סכסוך במסגרתו פנתה האשה לבית הדין הרבני האזורי בתביעה לשלום בית, מזונות ולקביעת דירתם כנכס שלה. בתגובה לכך הגיש הבעל תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר משמעותה - חלוקת הדירה בין בני הזוג.
בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה טענה האשה כי יש למחוק את תביעתו של הבעל לפרוק שיתוף בדירתם, מכיוון שהשאלה תידון בבית הדין הרבני, שם ביקשה מבית הדין להכריז על הדירה כמדורה הייחודי. עוד טענה האשה כי הכתובה היא הסכם יחסי ממון ובה נכתב כי "הדירה לה".
מנגד טען הבעל כי הכתובה מזוייפת וכי הגיש נגד אשתו תלונה במשטרה בגין הזיוף. עוד טען הבעל כי לא רק שלא ויתר על הדירה אלא שהדירה רשומה בחלקים שווים על שם השניים אצל רשם המקרקעין.
בפסק דינה דוחה השופטת שפרה גליק את טענת האשה כי יש לראות בכתובה כהסכם ממון ואף מגדירה אותה כטענה "מרחיקת לכת".
עוד קובעת השופטת כי גם אם תוכן הכתובה מדוייק, אין בכך כדי למנוע את תביעת פירוק השיתוף שהגיש הבעל לבית המשפט לפי סעיף 37 לחוק המקרקעין ומוסיפה כי בטענת האשה לפיה "הדירה לה" ישנה סתירה שהרי הדירה נרשמה בטאבו על שם שני בני הזוג.
בית המשפט דוחה את תביעת האשה לביטול תביעת הבעל לפירוק שיתוף.