בירת צרפת ופרבריה, כמו גם ערים נוספות בצרפת, במצב חירום. במהלך הלילה (ד', 9.11.05) נשרפו 617 כלי רכב "בלבד", לעומת 1,173 בלילה הקודם. מדובר בירידה משמעותית, אולי גם בזכות הכוח שמוקנה למשטרה במסגרת חוקי החירום. דובר משטרת צרפת, פטריק האמון, אמר כי במהלך הלילה נרשמו גם התפרעויות ב-116 ערים, בהשוואה למספר כמעט כפול של ערים בלילה שבין יום שני ליום שלישי.
משרד הפנים הודיע כי כל רשות מקומית רשאית לבחור אם להטיל עוצר על אזורים בשטחה. בחלק מהערים קיים עדיין עוצר חלקי, אשר משמעותו: צעירים לא יכולים להסתובב ברחובות ללא ליווי מבוגר, בין חצות לשעה שש בבוקר. לדברי המשטרה המקומית בפריז, "ההחלטה תקפה לעיר ולפרבריה, והיא אינה מפלה שכונה כזו או אחרת". בנוסף, נאסרה מכירת דלק לקטינים.
הרכבת התחתית בליון, העיר השנייה בגודלה בצרפת, שותקה בגלל פעולות המפגינים, בנוסף לשיתוקה של מערכת עיתון והצתת מקומות נוספים. עשרה אוטובוסים הוצתו במחוז יורה אשר במזרח העיר וסמוך לבורדו בדרום מערב המדינה. בטולוז שבדרום צעירים השליכו בקבוקי תבערה על שוטרים.
המשטרה נערכה ברחבי המדינה בכוחות מתוגברים: כ-8,000 שוטרים ועוד 1,500 אנשי מילואים של המשטרה נמצאים בכוננות ויאכפו את העוצר בכמה ערים. אכיפת החוקים, אשר נחקקו ב-1955, לעיתים אף מחריפה את האירועים הקשים בצרפת: למעשה אותם צעירים אלז'ירים, אשר בחלקם מעורבים במחאות נגד הממשלה, הם בניהם של באי אלז'יריה וטוניסיה משנות ה-60, אשר הפעילו נגדם את אותם חוקים והתעלמו מהעובדה שהם נולדו בצרפת.
האלימות החלה בעקבות מותם של שני נערים, בסוף חודש אוקטובר, בפרבר צפוני-מזרחי של פריז, לאחר שהתחשמלו כשניסו להימלט מהמשטרה. השניים, בני 17 ו-15, נכנסו במנוסתם לתחנה לייצור חשמל סמוכה, שם התחשמלו למוות. עם גילוי גופותיהם יצאו לרחובות מאות צעירים מוסלמים והחלו במסע ההצתות: הם הציתו עשרות כלי רכב ופחי אשפה והתעמתו עם כוחות הביטחון. עם הזמן החלו המהומות להתפשט גם בבירה עצמה, וכאמור גם מחוץ למדינה.
ראש ממשלת צרפת, דומיניק דה-ויפלן, אמר אמש (ג', 8.11.05) כי השבת החוק והסדר באזורי הפרברים העניים ומוכי האבטלה, אשר למעשה ככל הנראה הם מקור ההתלקחות, היא עניין של זמן. בנוסף הבטיח לשפר את ההזדמנויות לצעירים באמצעות תוכניות חינוך ועבודה וליצור גוף אשר יילחם באפליה הגזענית. "הרפובליקה נמצאת ברגע של אמת", אמר. "מה שנבחן הוא היעילות של מודל האינטגרציה שלנו". רבים טוענים כי מודל זה נכשל בצרפת, ביתם של אוכלוסיית המהגרים הגדולה ביותר באירופה, המהווים כ-10% מ-60 מיליון תושביה. זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה איפשרה צרפת למאות אלפי גברים מאלז'יריה, מרוקו ותוניסיה להשתתף בבנייתה מחדש של המדינה. רובם התמקמו מחוץ לפריז, ליון, מרסיי וערים גדולות אחרות.
בשנה שעברה היו 17.4% מהמהגרים מובטלים, זאת בהשוואה ל-9.2% בקרב לא-מהגרים, כך עולה מסטטיסטיקות של הממשלה אשר פורסמו באתר בלומברג. על-פי מחקר אחר שנערך ב-2004 על-ידי הסוציולוג ז'אן-פרנסואה אמדיאו והיועץ אדיה, אדם לבן בעל שם פרטי צרפתי ושם משפחה צרפתי בעל סיכויים של פי חמישה מאשר אדם עם שם צפון-אפריקני עם קורות חיים דומים.
גם בבלגיה, גרמניה ובדנמרק אירעו מהומות. רבה הראשי של רוסיה, ברל לזר,
הזהיר אמש מחזרה אפשרית של דפוס המהומות בצרפת גם ברוסיה, אם הרשויות והחברה לא ינטשו את ההבנות הפוליטיות השגויות ולא יפעילו את החוק נגד הפורעים. הוא הביע סולידריות עם העם הצרפתי שהפך לקורבן הפוגרומים וקרא לזכור ש"היתה הזדמנות בה הוונדליזם יכול היה להיגדע באיבו, אבל ההזדמנות הזו, למרבה הצער, לא נוצלה בידי הרשויות".
