בית משפט השלום בעכו גזר (ד', 23.11.05) חודש מאסר בפועל וחמישה חודשים על תנאי על טאהא רחאן, לאחר שהודה כי החזיק בסכין מבלי שהיה בידו להוכיח כי עשה זאת למטרה כשרה.
טאהא נתפס בביצוע עבירה בראשית השנה, לאחר שהתהלך מצוייד בסכין ברחוב בן עמי בעכו, בשעה שלוש ושלושים לפנות בוקר.
במסגרת טיעוני העונש, ביקשה ב"כ המדינה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה קצרה, שלא בעבודות שירות, וזאת "נוכח האלימות הגוברת ושליפת הסכינים בקלות ראש".
הסניגור, לעומתה, ביקש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי, תוך שציין כי אין לנאשם הרשעות קודמות, וכי המדובר במעידה חד פעמית. בנוסף, טענה ההגנה, עומד הנאשם להתארס בקרוב, וכי הטלת עונש מאסר תהרוס כל מה ששוקם בבית המשפט לנוער. הנאשם עצמו ביקש סליחה, והצהיר כי "יותר אני לא מסתובב עם סכין".
שופט בית משפט השלום, משה אלטר, שקל את טענות הצדדים, וקבע לבסוף כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר על הנאשם, ולו לתקופה קצרה, חרף גילו הצעיר וחרף עברו הנקי לכאורה.
בראשית דבריו ציין בית המשפט את התפשטותה של תופעת הסכינאות, ואת החשיבות שבהחמרת הענישה על העוברים עבירות אלימות תוך כדי עשיית שימוש בסכין.
"אני סבור שלמיגור תופעת הסכינאות לא די בנקיטת מדיניות של ענישה מחמירה רק כלפי אלה העושים שימוש אלים בסכין, אלא יש להתחיל להחמיר גם בעונשם של אלה המצטיידים בסכין כאשר הם יוצאים מביתם, גם אם לא עשו שימוש אלים בסכין. התופעה של אנשים, ברובם צעירים, חלקם הגדול חסרי עבר פלילי, המסתובבים ברשות הרבים כשהם נושאים סכינים בכליהם, הפכה לנפוצה במדינתנו".
לדידו של השופט אלטר, אין ספק כי אלמלא היתה הסכין כה זמינה, היו חלק ניכר ממקרי הדקירה ותוצאותיהם החמורות נמנעים. אי-לכך, על הרשויות האמונות על שמירת החוק ואכיפתו, ובתי המשפט בראשם, לעשות ככל הניתן כדי להפסיק את התופעה של נשיאת סכינים ברשות הרבים.
"הפחתת מספר נושאי הסכין בחוצות הערים תקטין, לדעתי, לאין שיעור את התופעה של שליפת הסכינים והשימוש בהם כמעט בכל חיכוך אקראי ו/או של מה בכך, וכפועל יוצא מזה יפחתו מספר הדקירות, מספר הנפצעים ומספר הנהרגים ממעשי דקירה".
אי-לכך, לאור כל האמור לעיל, הטיל בית המשפט על הנאשם עונש מאסר בפועל של חודש אחד, חמישה חודשי מאסר על תנאי, וקנס כספי בסך אלף שקלים או 5 ימי מאסר תמורתו.