נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, פסל, בפסק דין נדיר, את שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שרה דותן, מלדון בתביעה העומדת בפניה, וזאת בשל "חשש ממשי למשוא פנים". פסק הדין ניתן בערעור שהגיש יהושע ולדהורן נגד שלמה נרקיס, ובו ביקש לפסול את השופטת שרה דותן מלדון בתיק, וזאת נוכח קשריה האישיים - אותם הסתירה - עם עורך הדין ישי בית און, המייצג את נרקיס בפניה. ולדהורן יוצג בהליך על-ידי עו"ד א' בן-פורת. נרקיס יוצג על-ידי עו"ד ע' שפילמן. השופטת שרה ייצגה את עצמה (בתשובה שהגישה לפי הנחיית הנשיא).
פרשה זו חשפנו כאן ביום 15.7.05 לאחר שהובאה בפני הנשיא. עתה היא הוכרעה כאמור בפסק דין, הקובע ממצאים מדאיגים כלפי השופטת דותן. נקדים ונאמר, כי מעבר לפסילתה מלדון בתיק זה נמנע הנשיא מלהמליץ, כנדרש, לבחון הליכים משמעתיים נגד השופטת.
ברשימה זו נצטט את עיקרי הדברים, כפי שנכתבו בפסק הדין. בשל חשיבות הנושא והקביעות החמורות של הנשיא, נציג כאן חלקים גדולים מפסק הדין.
ההליכים המקדמיים הפרשה החלה בתביעה שהגיש נרקיס נגד ולדהורן לתשלום חוב בסך 2.48 מיליון ש"ח. במסגרת התביעה, ביקש נרקיס סעד זמני של עיכוב יציאתו של ולדהורן מן הארץ. במהלך הדיון במעמד שני הצדדים (ביום 13.7.03) בצו עיכוב היציאה מן הארץ, הודה ולדהורן בחוב והתחייב לשלמו בתוספת שכר טירחת עורך דין בסך 500,000 ש"ח. ולדהורן נקט הליכים משפטיים שונים לביטול ההודאה וההתחייבות, אך, הליכים אלה לא הניבו פרי, ונותרו על כנן הודאתו והתחייבותו של ולדהורן.
לאור כל זאת, ביקש נרקיס כי יינתן פסק דין בתביעה על-פי הודאתו והתחייבותו של ולדהורן. הבקשה נתקבלה וניתן פסק דין (על-ידי השופט צבי כספי). בפסק הדין חוייב ולדהורן לשלם לנרקיס את סכום התביעה בסך 2.48 מיליון ש"ח וכן שכר טירחת עורך דין בסכום של 500,000 ש"ח. בהחלטה (מיום 15.2.05) עיכב בית משפט השלום בתל אביב-יפו את ביצוע פסק הדין.
האינטרסים של השופטת על החלטה זו הגיש נרקיס (ביום 20.3.05) בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בא-כוחו של נרקיס, עורך הדין ישי בית און, שייצג אותו והופיע בשמו בהליכים השונים בפני בית משפט השלום, חתם בעצמו על הבר"ע. הבר"ע נקבעה לדיון בפני השופטת שרה דותן. לקראת הדיון (ביום 20.6.05) הגיש ולדהורן (ביום 19.6.05) בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתו, קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. ולדהורן טען, כי השופטת גיבשה דעתה בבר"ע באומרה, בדיון שהתקיים (ביום 14.4.05) בעניין צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד ולדהורן, כי "מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת". כן טען ולדהורן, כי השופטת מקדמת את הדיון בבר"ע מהר מהנהוג בלוחות הזמנים הרגילים של בית המשפט. עוד טען ולדהורן, וזו טענתו המרכזית, כי בין השופטת דותן ובין עורך הדין בית און, בא כוח נרקיס, קיימים יחסי קירבה ממשית המקימים חשש ממשי למשוא פנים. על הקירבה הממשית למד ולדהורן מכך שהשופטת דותן ובן זוגה סעדו ביחד עם עורך דין בית און ובת זוגו במסעדה בתל אביב.
השופטת שרה דותן דחתה את בקשת הפסלות. השופטת קבעה, כי האמירה הנטענת נאמרה על-רקע קיומו של פסק דין שטרם שונה בידי ערכאת הערעור. כן נדחתה הטענה לפיה הבר"ע נקבעה לדיון בזריזות שאינה מקובלת. בית המשפט קבע כי "כאשר מדובר בבקשות לעיכוב ביצוע, אשר לא ניתן להכריע בהן שלא במעמד הצדדים, מן הראוי לקבוע מועד מוקדם לדיון". באשר לטענה המרכזית, בדבר הקרבה הממשית, נכתב בנימוקי הדחייה, כי אילו עורך הדין בית און היה מופיע בפני בית המשפט, או שהיה מדובר בתיק אישי שלו כבעל דין, הרי שבית המשפט היה פוסל עצמו. אולם, כך נקבע, עורך הדין בית און אינו מופיע בבר"ע. אלא, עורך דין אחר ממשרדו של עורך דין בית און מופיע בדיונים בבר"ע ומייצג את נרקיס בעניין. לכן, כך נקבע, לא נתקיימה הקרבה המצדיקה את פסילת בית המשפט. השופטת דותן הוסיפה וציינה כי:
"... התלבטתי האם אין מקום להעביר את הדיון לשופט אחר, רק על-מנת לחסוך את ההתדיינות שאינה מכבדת את המתדיינים. אולם, על-פי מצוות נשיא בית המשפט העליון אשר קבע שמעבר לזכות לדון בתיקים, קיימת גם החובה של שופט לדון בתיקים, גם אם הנסיבות אינן נעימות אין מנוס אלא להמשיך לקיים את הדיון בתיק זה".
הקירבה של השופטת לעורך הדין על החלטה זו הגיש ולדהורן את הערעור, וזה נדון בפני נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. לטענתו, קיימת עילת פסלות כלפי בית המשפט על-פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). וזאת, לאור התבטאותה של השופטת דותן כי "מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת". וכן, לאור זירוז הטיפול בבר"ע. ובעיקר, לאור העובדה כי קיימת בין השופטת דותן ובין עורך דין בית און "קרבה ממשית" המתבטאת בארוחות משותפות, וגם בכך, שעורך דין בית און מייצג את בנה של השופטת דותן בהליכים משפטיים שונים. לשיטת ולדהורן, גם אם עורך דין בית און איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, עורך דין ממשרדו, עדיין קיימת עילת הפסלות. שכן, כך נטען, עורך דין בית און היה מעורב בהליכים נשוא הבר"ע. כמו כן, עורך דין בית און חתום על הבר"ע הנדונה בפני בית המשפט. בנוסף, לעורך דין בית און אינטרס אישי מובהק בתוצאות הבר"ע, משהוא, כבעל המשרד, צפוי לקבל שכר טירחה בסך 500,000 ש"ח. על-רקע כל האמור, טען ולדהורן לפסלות בית המשפט, והדגיש, כי בית המשפט לא החל בדיון מהותי בבר"ע, והעברת הבר"ע לשופט אחר רק תמנע עיוות דין.
בא-כוחו של נרקיס טען, כי אין בהתבטאות השופטת ובדרך טיפולה בבר"ע כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. כן טען נרקיס כי יחסי חברות בין שופט לבין פרקליט, להבדיל מיחסי קרבה משפחתית, אינם פוסלים שופט מלדון בעניין בו מופיע אותו פרקליט ואינם יוצרים "פסלות אינהרנטית", וזאת, על בסיס התפיסה כי אין חשש ממשי שחברות כזו תפגום באי תלות ובניטרליות בה ינהג השופט. הוא הוסיף, כי עורך דין בית און עצמו איננו מופיע בבר"ע בפני השופטת דותן, אלא, עורך דין אחר ממשרדו. ולכן, גם מטעם זה אין עילת פסלות.
הנשיא עיכב ההליכים מייד עם הגשת הערעור הורה הנשיא (ביום 7.7.05) על הפסקת ההליכים בבר"ע עד למתן החלטה בערעור. כן ביקש הנשיא, בהתאם לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, את הערות בית המשפט לערעור הפסלות, ובפרט, ביחס לטענת הקרבה שבין בית המשפט ובין עורך דין בית און. בהערותיה (מיום 14.7.05) ציינה השופטת דותן כי בינה ובין עורך דין בית און ובני משפחתו קיימים קשרי ידידות והוא לא מופיע בפניה באופן אישי. היא הוסיפה כי בבר"ע מופיע עורך דין אחר ממשרדו של עורך דין בית און ו- "כמו בכל יתר התיקים בהם מופיעים בפני עורכי דין ממשרדו של עו"ד בית און, גם בתיק זה אין כל חשש למשוא פנים". השופטת דותן הדגישה בתגובתה כי "יש לאבחן בין מקרה בו העניין הנדון קשור באופן אישי לאדם עמו יש לשופט קשר אישי לבין מקרה בו משרדו של עורך הדין מייצג עניינו של לקוח".
הנשיא ברק מנתח את דיני הפסלות ואת ההלכה הפסוקה בנושא. הנשיא מברר את העובדות ומגיע למסקנה כי היחסים בין עורך הדין לבין השופטת אינם יחסים מקצועיים בלבד אלא לא ידידות קרובים.
בית המשפט קובע: יחסים חברתיים הנשיא כותב בפסק הדין כי "במקרה דנן, לפי החומר שבפנינו, נראה כי קיימים יחסים חברתיים בין בית המשפט ובין עורך הדין בית און. כמו כן, על-פי הנטען, עורך הדין בית און מייצג את בנה של השופטת דותן בהליכים משפטיים אחרים. בנוסף, בית המשפט ציין, הן בהחלטתו והן בתגובתו, כי על-רקע הקירבה האמורה, לא מופיע עורך הדין בית און בעצמו בפני בית המשפט בהליכים משפטיים. כן קבע בית המשפט כי אילו הופיע בפניו עורך הדין בית און בעצמו בהליכי הבר"ע, הוא היה פוסל את עצמו. לאור האמור, וכפי שעולה מהחלטת בית המשפט עצמו ומתגובתו, נראה כי יחסי הקירבה בין בית המשפט ובין עורך הדין בית און הם יחסי קירבה ממשית המקימים חשש ממשי למשוא פנים. כך, שנקודת המוצא שבפנינו, שאין עליה חולקים, היא זו שקיימת עילת פסלות אילו הופיע עו"ד בית און בעצמו בפני בית המשפט. השאלה היא, האם העובדה כי עורך דין בית און איננו מופיע בעצמו בפני בית המשפט, אלא, מופיע עורך דין אחר ממשרדו, יש בה כדי לנטרל את עילת הפסלות".
הנשיא כותב עוד:
תשובתי על כך, בנסיבות המקרה שבפנינו, היא בשלילה. מידת מעורבותו של עורך הדין בית און בהליכי הבר"ע הנדונים בפני בית המשפט היא מהותית. הוא בעצמו ייצג את נרקיס בבית משפט השלום בהליכים שהובילו לפסק הדין, שעיכוב ביצועו נדון כעת בבר"ע בפני השופטת דותן. עורך הדין בית און בעצמו חתום על הבר"ע שהוגשה לבית המשפט המחוזי ונדונה כעת בפני השופטת דותן. כך שהשופטת דותן תצטרך להעריך ולהכריע בטענות המועלות בכתב בית דין מרכזי זה שנכתב על-ידי עורך הדין בית און. בנוסף, עורך הדין בית און הוא שותף בכיר במשרד עורכי הדין שמייצג את נרקיס בבר"ע בפני השופטת דותן. לאור מעמדו זה הרי שיש לו אינטרס בשכר הטרחה. שכר הטרחה הרלוונטי במקרה דנן הוא שכר טירחה משמעותי יחסית, ומסתכם ב- 500,000 ש"ח. אמנם, עניינה של הבר"ע הוא בעיכוב ביצוע בלבד, ולא בגוף המחלוקת. יחד עם זאת, גם עיכוב ביצוע כזה יש לו השלכה ישירה על שכר הטרחה. הוא קובע אם שכר הטרחה ישולם מיד או יעוכב. גם החלטה כזו, בנסיבות המקרה שבפנינו, היא החלטה משמעותית.
סיכומו של דבר, הנשיא פוסק:
לפיכך, לאור מכלול הנסיבות האמורות והמיוחדות במקרה שבפנינו, נחה דעתי, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. חשוב להדגיש, כי אין משמעות הדברים, כידוע, כי קיים משוא פנים בפועל, אלא, חשש ממשי למשוא פנים. על-כן, ראוי הוא כי הבר"ע תועבר לדיון בפני שופט אחר. כן ראויה מסקנה זו מטעמים של מראית פני הצדק.
