נגד המרכז הרפואי שערי צדק הוגשה (ד', 30.11.05) תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין סיבוכים שנגרמו לתובעת, לאחר ניתוח גניקולוגי שבוצע בגופה על-ידי מנתחי בית-החולים.
על-פי הנטען בכתב-התביעה, אשר הוגש בידי עוה"ד בעז ארד, התקבלה התובעת בחודש מאי 2002 לבדיקות טרום אישפוז בבית-החולים, שוחררה לחופשה, ואז שבה לצורך ביצוע ניתוח אלקטיבי לכריתה לדנית של הרחם ותיקון דפנות הנרתיק.
יממה לאחר מכן, נותחה התובעת בהרדמה אזורית-ספינלית, ובגופה בוצעה כריתת הרחם בדרך נרתיקית, קרי בשיטה המקובלת. לאחר מכן, בוצעה גם כריתת הטפיל השמאלי, פעולה שהסתבכה בדימום שהצריך ביקורת וטיפול לעצירתו על-ידי תפרים המוסטטיים. הניתוח הושלם בתיקון פלסטי של הנרתיק.
תוך כדי האישפוז שלאחר הניתוח, התלוננה התובעת על כאבים עזים. כ- 40 שעות ממועד סיומו, אף עלה חומה ל- 37.5 מעלות. יומיים לאחר מכן, החלה מתפתחת תמונה של מחלה זיהומית באגן, וחומה של התובעת עלה שוב - הפעם, ל- 38.2 מעלות. ניתן לה טיפול אנטיביוטי, אך היא המשיכה לסבול מחום גבוה וכאבים.
משלא חלה הטבה במצב, בוצעה בדיקת C.T. של איזור הבטן והאגן, אשר הדגימה מימצאים של תהליכים מזוהמים מעל הנרתיק. לאור המימצאים בוצעה, בהרדמה כללית, פתיחה של גדם הנרתיק לצורך ניקוז הזיהומים, אולם בשל הקושי להגיע למוקדי הזיהום בוצע דיקור דרך דופן הבטן משמאל, והוצאו בין 30 ל- 35 סמ"ק של נוזל מוגלתי. לאחר מכן, נמשך הטיפול התרופתי, אך בה בעת החלה התובעת לסבול, לבד מהכאבים, גם משלשולים, שהלכו ונמשכו.
בראשית יוני שוחררה התובעת מבית החולים, למרות שעדיין סבלה מחום גבוה, ועל-אף שבבדיקות המעבדה שנעשו לה נמצאו מימצאים שהעידו על תהליך זיהומי. יומיים לאחר מכן, חזרה התובעת ואושפזה במחלקת הנשים, בשל תלונות על כאבי בטן וחום גבוה. בבדיקת .U.S נמצא מימצא שהעיד על שטף דם בנרתיק. בבדיקות המעבדה נמצאו מימצאים שהעידו על תהליך דלקתי חריף.
בעוד התובעת סובלת מחום גבוה והקאות, בוצעה בדיקת C.T נוספת, אשר הדגימה זיהום בחלק הימני של כפת הנרתיק. למחרת, החליטו הרופאים שטיפלו בתובעת לבצע ניתוח בטן חוקר - Explorative Laparotomy. הניתוח בוצע בהרדמה כללית, ובפתיחת הבטן נמצא נוזל מוגלתי רב. כמו כן נתגלו מימצאים נוספים, לרבות מורסות בצידו הימני של האגן.
במהלך הניתוח הוזמן רופא כירורג למקום, ואובחן, בין היתר, פתח בקוטר 7 ס"מ במעי. בהמשך ההליך, נפתח פתח בדופן הבטן התחתונה משמאל כדי שישמש כפי טבעת זמני.
לאחר הניתוח הוסיפה התובעת לסבול מחום גבוה, קשיי נשימה והימצאות נוזל בבית החזה. שניים עשר יום לאחר מכן, החל מסתמן שיפור במצבה, והיא נותרה באישפוז עד לקראת סוף החודש.
כששוחררה לבסוף לביתה, הושאר בגופה פתח, שנועד לשמש כפי טבעת זמני לאחר תפירת המעי. בכל התקופה שלאחר מכן, למשך כ-3 חודשים, נותרה באי-כושר מלא, והיא נזקקה לעזרת מטפלת ולעזרת בני משפחתה.
כארבעה חודשים מאוחר יותר, התקבלה התובעת לבדיקות במרפאה הכירורגית בבית-החולים הדסה עין כרם, לצורך הערכה טרום-ניתוחית, לסגירת הקולוסטומיה. באותו היום תקפו אותה כאבי בטן עזים, והיה צורך לאשפזה במחלקה הכירורגית, שם קיבלה טיפול אנטיביוטי. עקב הזיהום עלה חום גופה של התובעת ל- 38.3 מעלות, ובדיקת .C.T שנעשתה לה גילתה בגופה זיהום. היא נותרה באישפוז עוד כעשרה ימים.
בראשית נובמבר, שוב אושפזה התובעת במחלקה הכירוגית בהדסה, בשל תלונות על כאבי בטן וחום. בדיקת C.T. נוספת זיהתה זיהום בגדם הרקטום, התובעת קיבלה טיפול אנטיביוטי, ואושפזה למספר ימים נוספים.
לאחר מספר חודשים, בסוף חודש מרס 2003, אושפזה התובעת לניתוח נוסף לצורך חיבור המעיים מחדש וסגירת הקולוסטומיה. במהלך הניתוח התגלה, במרחק של כ- 6 ס"מ מתחת לגדם הרקטום, תפר ישן ועיבוי של המעי. התפר סולק. המימצא של התפר היה במקום של הפרוצדורה הניתוחית שנעשתה בעת כריתת הטפול השמאלי. כשבוע מאוחר יותר שוחררה התובעת לביתה.
בכתב התביעה נטען, כי "בכל התקופה שמאז ראשית אוקטובר 2002 ועד ליום 25.3.03, במהלכה היתה התובעת מאושפזת לשתי תקופות כאמור לעיל, היתה התובעת במצב של אי-כושר ותפקוד מוגבלים. התובעת סבלה מחולשה, עייפות, אי-סדירות של פעילות המעיים, כאבי בטן חוזרים (ולרבות ובפרט כל אימת שנזקקה לעשות את צרכיה), תופעות של שיכחה, מצב רוח דיכאוני וירידה כללית באיכות החיים. בתקופה זו לא היתה התובעת כשירה לחזור לעבודה סדירה".
לאור האמור לעיל נטען בכתב התביעה, כי חדירת הגוף הזר - התפר - לדופן הרקטום גרמה לתהליך זיהומי קשה - לאחר הניתוח הגניקולוגי שבוצע על-ידי רופאי בית-החולים שערי צדק. בעת הניתוח החוזר שהסתיים בקולוסטומיה לא זוהה ולא הורחק התפר, ונשאר כמוקד לזיהום, אשר גרם לאישפוזים החוזרים בבית החולים הדסה עין כרם.
התובעת, נטען, שוחררה לבסוף כשהיא במצב של אי כושר ותיפקוד מוגבלים, וכשהיא זקוקה לעזרת הזולת, בפרט בכל הנוגע לעבודות משק ביתה. היא לא היתה מסוגלת לשוב לעבודתה כמורה מחליפה בביה"ס בו עבדה עובר לאירועים המתוארים.
"אף שהתובעת הלכה והתאוששה בהדרגה ובאופן איטי, הרי משך תקופה ארוכה סבלה מכאבי-בטן עזים, שפקדו אותה לעתים תכופות. עד היום סובלת התובעת מכאבי-בטן תכופים, יציאות לא סדירות, שלשולים ועצירות. היא אינה מתפקדת באופן תקין ומלא כפי שתיפקדה לפני האירועים נשוא תביעה זו, ואיכות חייה נפגעה קשה. התובעת סובלת גם מהפרעות שינה, נזקקת לתרופות בשל כך, בנוסף גם לתרופות שנועדו להקל על פעולת המעיים".
בסיכום הדברים, נטען, נכותה של התובעת נגרמה, בין השאר, בגין הטיפול חסר הזהירות, הרשלני, הלא מקצועי וחסר המיומנות של בית-החולים, רופאיו, עובדיו או שלוחיו.
במסגרת ראשי הנזק שפורטו, התבקש בית המשפט לפסוק כ- 425 אלף שקלים עבור אובדן השתכרות עד ליום הגשת התביעה, הוצאות רפואיות של כ- 25 אלף שקלים, ועזרה וסיעוד בסכום של 200 אלף שקלים נוספים.
כמו-כן, במסגרת הנזק הכללי - הכולל הוצאות רפואיות נוספות, הוצאות נסיעה, עזרת הזולת וסיעוד נוסף, אובדן השתכרות עתידי, כאב, סבל ואובדן הנאות החיים - נדרש פיצוי כספי בסכום שהוערך בלפחות שני מיליון שקלים.
