בית משפט השלום בתל אביב קיבל בשבוע שעבר, בחלקה, את תביעתם של בני הזוג מירב מחלב ועמנואל ערוסי נגד חברת סאל שמלות כלה וערב בע"מ, לפיצוי בשל פגמים שנפלו בשמלת הכלה שנתפרה ונרכשה מהנתבעת.
על-פי המפורט בכתב-התביעה, חתמה מחלב עם חברת סאל על הסכם לרכישת השמלה בראשית 2004. מאוחר יותר נערכו שלוש מדידות, אלא שכבר במדידה השלישית התברר לכלה המיועדת כי חצאית שמלתה נופלת מגופה.
מספר חודשים חלפו - ובשעה טובה הגיע מועד החתונה. באותו יום, בזמן שבאו בני-הזוג לקבל את השמלה, התברר להם כי היא ארוכה מדי, וכי הכלה מועדת בהליכתה משום שהיא דורכת על שוליה. עוד התברר כי קולר השמלה נפתח ונציגת סאל חיזקה אותו בזמן הלבשת התובעת בשמלת כלולותיה.
בשלב זה, טענו התובעים, הובטח להם כי הקולר לא יפתח במהלך האירוע.
למרות-זאת, בזמן השמחה נפתח הקולר שלוש פעמים וגרם לשטף דם בעורפה של הכלה, משום שהוצמד בצורה חזקה מדי.
עוד טענו בני הזוג כי במהלך האירוע נקרע המחוך באמצע בית החזה, והתובעת עזבה את חתונתה, למשך שעה ארוכה, על-מנת לאתר חוט ומחט כדי לתפור את המחוך הסורר.
אולם בכך, טענו התובעים, לא הסתיימה מסכת התקלות. מאוחר יותר החלה חצאית השמלה להתפרק, שכבה אחר שכבה, והתובעת חששה לרקוד פן תתפרק כליל.
בשל התרשלות הנתבעת בהכנת השמלה, טענו בני-הזוג, וכתוצאה ישירה מרשלנותה, נקרעו הקולר, המחוך וחצאית השמלה וחתונתם הפכה לאירוע עגום.
לאור זאת תבעו בני-הזוג מחברת סאל פיצוי עבור כל הוצאותיהם, ובכלל זה הוצאות האירוע, וכן פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. סך התביעה הועמד לפיכך על כ-150 אלף שקל.
חברת סאל, בתגובתה לטענות בני-הזוג, ציינה בראשית כתב ההגנה, כי מקומה של התביעה הינו במסגרת תביעות קטנות, וכי התובעים אף הגישו תביעה קטנה בסכום של כ-12 אלף שקל, שנמחקה.
סכום הפיצוי הנתבע, נטען, מופרז ומנופח, ומהווה ניסיון להתעשר על חשבונה של הנתבעת. התובעים לא הראו ולא הוכיחו כל קשר בין האירועים הנטענים לבין הנזקים הנתבעים, ולגבי הבעל, הרי שאין לו כל עילת תביעה נגד הנתבעת.
לגופו של עניין נטען כי התובעת חתמה על כתב אימות והסכמה ובו אזהרה כי הקולר והמחוך שהוזמנו על-ידיה, עשויים חומרים נוקשים העשויים לגרום לחץ ושפשוף. לטענת סאל, התובעת חתמה על דף המדידה כאשר היא מאשרת שהמדידה היתה לשביעות רצונה המלאה.
לעניין פגיעות הקולר, נטען, כי אילו היה לחוץ וגורם ללחץ, יכלה התובעת לשנות את אורכו שכן הוא עשוי משרשרת שאורכה ניתן לשינוי. בנוסף, בשלב המדידה לא טענה התובעת כי השמלה ארוכה מדי, שכן במקרה כזה היתה הנתבעת מקצרת את אורך השמלה, בעוד שהתובעת, כאמור, אישרה כי המדידה נעשתה לשביעות רצונה.
בסיכום הדברים טענה סאל כי השמלה נתפרה באופן מקצועי ובאיכות הטובה ביותר והכחישה את טענות בני הזוג לעניי פרימת המחוך ולהרס חתונתם.
שופטת בית המשפט השלום, רחל ערקובי, אשר האזינה לעדויות הצדדים וצפתה בקלטת החתונה, בחרה לציין בראשית פסק-דינה כי התובעים לא הוכיחו קשר כלשהו בין המחדלים המיוחסים לנתבעת לבין סכומי הנזק הנתבעים, דהיינו, הסכומים שהוציאו לצורך עריכת החתונה.
"בצדק רב מתרעם ב"כ הנתבעת מסכום התביעה. העובדה כי שמלת הכלה נפרמה או נקרעה, אינה מובילה למסקנה כי הנתבעת חייבת בתשלום מלוא הוצאות החתונה של התובעים".
בנוסף, נקבע, כי אין לבעלה עמנואל כל עילת תביעה, שכן ההתקשרות החוזית לרכישת השמלה היתה רק בין הכלה ובין הנתבעת.
בשלב זה עבר בית המשפט לבחון את השאלות השנויות במחלוקת - האם שמלת הכלה נקרעה כנטען והאם גרם הקולר לשטף הדם? האם כתב האימות עליו חתמה התובעת פוטר את חברת סאל מאחריותה? ומהו הנזק, אם בכלל, שנגרם לתובעת?
השופטת ערקובי בחנה לעומקן את הראיות השונות, ופסקה: "לעצם הטענות העובדתיות של התובעת: קריעת הקולר, קריעת המחוך, שטף דם שהקולר יצר, וחצאית השמלה נקרעה, עובדות אילו עולות בבירור מתוך הקלטת והתמונות שהוצגו".
בהמשך הדברים, התייחס בית המשפט גם לאורכה של חצאית השמלה, ופסק: "מדובר בחצאית בעלת שלוש שכבות, אשר משתרכות על הרצפה על-מנת ליצור את האפקט הדרוש בעת לבישתה. לו השמלה היתה ארוכה מדי, היה הדבר בא לידי ביטוי במדידות, והנתבעת היתה מקצרת את השמלה, אולם התובעת בחרה בשמלה באורך מסוים, מדדה שלוש פעמים את השמלה, ואינה יכולה לטעון כעת כי השמלה היתה ארוכה מדי".
עם-זאת, סירבה השופטת ערקובי לקבל את הטענה כי כתב האימות משחרר הנתבעת מאחריות לטיב ולאיכות השמלה.
"כתב האימות אינו יכול לשחרר את הנתבעת מחובתה לתפור את השמלה באיכות כזו, שלא תיקרע במהלך החתונה. אם מאחר ומדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ואם משום שבוודאי לא לכך כיוונו הצדדים, דין תנאי זה להידחות".
בשלב זה, עבר בית המשפט לבחון את שאלת הנזק, ופסק, כאמור, כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין הנזקים הנתבעים לבין ההפרה של ההסכם בין התובעת לנתבעת.
מנגד, ציינה השופטת, כי "יום החתונה הינו כמעט היום החשוב ביותר לכלה, וכאשר שמלתה נקרעת לעיני אורחיה אין ספק כי נגרמת לה עוגמת נפש מרובה.
בענייננו, שמלת הכלה שנרכשה על-ידי התובעת יוצרה נתפרה על-ידי הנתבעת, לא מילאה את תפקידה, הקולר נקרע, המחוך נקרע, ונוסיף לכך את העובדה כי למרות שהוסכם שעל שרשרת רכה, גרם הקולר לשטף דם וחצאית השמלה נקרעה, כל אלה יחד במצטבר גרמו לכך שהתובעת נפגעה ביום חתונתה, במקום לשמוח בחופתה, נאלצה למצוא חוט ומחט לשם תיקון השמלה".
לפיכך, נקבע, הנתבעת אחראית לאיכות וטיב השמלה שמכרה, וכי הפרה התחייבותה זו כאשר השמלה נקרעה, הן במחוך והן בקולר והכל בעת אירוע החתונה.
לאחר שנלקחו בחשבון כל השיקולים שלעיל, פרטי המקרה, ונסיבותיו, פסק בית המשפט כי על חברת סאל לפצות את התובעת בפיצוי בגין עוגמת הנפש ממנו סבלה ביום חתונתה, בסכום של 15 אלף שקל.
