כתבת הערוץ הראשון, איילה חסון ורשות השידור הגישו (ה',15.12.05) לבית משפט השלום בתל אביב את כתב ההגנה בתביעת לשון הרע בסך חצי מיליון ש"ח שהגיש נגדם שר הפנים לשעבר, ח"כ אברהם פורז, בפרשת הקלטת בה הוא נשמע מציע לכאורה הטבות לשני פעילי שינוי בתמורה לסגירת עיתון האינטרנט בו נכתבו דברים כנגדו.
בכתב התביעה שהגיש פורז נטען כי חסון הוציאה את דיבתו רעה כאשר קבעה בפתח מהדורת החדשות ששודרה בערוץ הראשון לפני כשחמישה חודשים כי "ח"כ פורז הציע לשני יריביו במועצת שינוי נסיעות חינם לחו"ל, אם יפסיקו את פעילותם נגדו". לפי פורז, מדובר בכתבה מגמתית ומסולפת שלא שיקפה נאמנה את מלוא התמליל.
הסילוף, טוען פורז, התבטא בכך שבעוד הערוץ הראשון מקרין את הקלטת, נכתבה בכתוביות המילה "לממן" שנאמרה כביכול על-ידי פורז במסגרת השיחה שניהל עם הפעילים. לטענת פורז הוא מעולם לא אמר מילה זו וגם השמעה חוזרת ונשנית של הקלטת אינה מצביעה כי המילה הקריטית הזאת, לשיטתו, כלל לא נאמרה על-ידו.
פורז מציין כי בדיקה שנערכה על-ידי שני מכוני בדיקה, הכריעה כי המילה "לממן" אינה נמצאת בקלטת. "משלא נמצאת המלה 'לממן', נופל כל הסיפור, אמר פורז שהוסיף כי אפילו לאחר שבאולפני רשות השידור השמיעו לו את הקלטת 7 פעמים עדיין לא הוכח כי הוא אמר את המילה "לממן" כותב פורז בכתב התביעה.
בכתב ההגנה טוענים חסון ורשות השידור, באמצעות עו"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי- יהלום, כי מן הראוי היה שפורז לא היה מגיש את התביעה כלל.
לפי חסון ורשות השידור השיחה בין פורז לשני הפעילים עסקה ברצונו של פורז לסגור את אתר עיתון האינטרנט האופוזציוני להנהגת שינוי אותו הפעילו הפעילים בלגר ובן שמואל. במסגרת זו היה מוכן פורז להציע להם הטבות מפליגות כגון נסיעות לחו"ל ולפעיל בלגר גם החזר הוצאות כלליות ומימון הוצאות משפט. המדובר בתשלומים שלגביהם לא ניתנו אישורי התנועה קודם לכן.
לכתב ההגנה צורף תמלול שהוכן על-ידי פורז עצמו, ואשר לא צורף לכתב התביעה שהגיש, שם הוא כותב כי אמר בשיחה את הדברים הבאים:
"פורז: יש לך עוד משהו שאתה רוצה? תגיד לי. אתם מדי פעם חושבים שאתם צריכים להיות באיזו נסיעה לחוץ לארץ, אני מוכן גם את זה. בן שמואל: אני חושב שלפחות לשם ההגינות, שווה, כמו כולם, לא ביקשתי משהו חריג. פורז: בסדר, בסדר, אני מסכים, אני מסכים." "התובע (פורז נ.י) מאמין כי בית המשפט הנכבד ייתפס לטענה זו שהמילים נשמעות בקושי בהקלטה (אולם נשמעו היטב על-ידי הפעילים), ולא ישים ליבו לתמונה המלאה, ולעובדות לגביהן אין מחלוקת. התובע מאמין כי ניתן לשטות במתנגדים אופוזיציוניים (ולגרום לסתימת פיותיהם), התובע סבור גם כי ניתן להגיש תביעה כנגד כלי תקשורת ציבורי - ממלכתי - על-מנת לגרום למורא או לסתימת פיות. וחמור מזה- התובע מאמין כי ניתן לשטות בבית המשפט הנכבד ולא למסור לו את העובדות המלאות נשוא המקרה. מצער כי התובע כח"כ סבור כי ניתן לשטות גם בציבור כולו- אשר זכותו להמשיך ולעקוב אחר סיפור עיתונאי מרתק בעל חשיבות ציבורית רבה", נכתב בכתב ההגנה.
על-פי כתב ההגנה, בטרם השידור יצרה חסון קשר עם פורז ושאלה אותו ישירות למה התכוון כאשר הבטיח "לממן"? בתשובה ענה פורז כי התכוון לכך שהמימון יגיע מכספי המפלגה ולאחר מכן לא הכחיש שאמר בשיחה כי התכוון לכך שמימון הנסיעה לא יבוא מכספם של הפעילים.
כתב ההגנה משתומם על עצם הגשת התביעה ומציין כי יכול שהסיבה נעוצה בחשיבות העצומה בה רואים ראשי המפלגה את מעמדה של התקשורת.
"כאמור, עסקינן בתובע, חבר מוביל במפלגת שינוי, אשר חרט על דגלו הפוליטי את ערכי הדמוקרטיה, הליברליות, והפתיחות. למרות, ובניגוד לערכים נעלים אלו- בחר התובע לפעול בנחישות לסתימת פיות במפלגתו הוא, ולחיסול אופוזיציה לגיטימית של פעילים שפעלה גם כנגדו", נכתב בכתב ההגנה בו נטען כי ההכחשה של פורז לפיה לא אמר את המילים "לממן" הומצאה על ידו כחודש לאחר המקרה.
כתב ההגנה מתייחס בזלזול לטענותיו של פורז: "התובע לא מסכים לומר בכתב התביעה מה אמר בהפסקת השיחה- הייתכן כי התובע אמר כי מוכן להסיע את הפעילים במכוניתו, אל שדה התעופה? הייתכן כי אמר להם שהוא יהיה זה שינפנף במטפחתו אליהם כשימריא המטוס לבולגריה? הרי ברור לגמרי מהפיסקה שהוא מפרט מה יוכל לעשות למען השניים אם יסגרו את העיתון- המדובר בהצעה שצריכה להיות מספיקה וטובה דייה שתהווה משקל נגד ראוי".
בסיום כתב ההגנה מתבקש בית המשפט לחייב את פורז בהוצאות מיוחדות בגין הגשת התביעה "שנופחה במכוון, בסכומה, מעל ומעבר לדרישה הקבועה בחוק, וכל זאת מהווה ככל הנראה ניסיון שלא יצלח, לסתימת פיות, בקשר להבעת דעה לגבי עניין ציבורי שעל סדר היום".