היום לפני 111 שנה, ב-22 בדצמבר, 1894, נפתח משפט דרייפוס.
סרן אלפרד דרייפוס נעצר והואשם בבגידה במולדתו, צרפת. דרייפוס הואשם בריגול ובהדלפת סודות צבאיים לגרמניה. הוא הועמד לדין ובעזרת לחצים שהופעלו עליו וכן זיופי מסמכים, הורשע ונידון לשלילת דרגותיו ולמאסר עולם באי השדים.
למרות ששנה לאחר הרשעתו נתגלו על-ידי אחד מקציני המטה הצרפתי זיופי המסמכים, ויתירה מכך - נחשף האיש שזייף אותם, דאגו שלטונות הצבא לסלק את הקצין מן הצבא כדי להשתיק את הפרשה.
האנטישמים בצרפת ניצלו את הרשעתו של דרייפוס כדי להאשים את כל היהודים בבגידה, ואמרו שהיהודים נאמנים לדתם ולא למולדתם, צרפת.
הפרשה הפכה למחלוקת שפילגה את הציבור בצרפת לשני מחנות: המחנה שתמך בדרייפוס ודרש משפט חוזר, ובו היהודים, אנשי שמאל, הליגה לזכויות האדם, הפרוטסטנטים ואנשי רוח, ומחנה מתנגדיו, שהתנגדו כמובן למשפט חוזר ובהם הצבא וחוגים בממשלה, אנשי ימין והקתולים.
נקודת מפנה בין המחנות היתה מאמר אמיץ ויוצא דופן של הסופר הצרפתי אמיל זולא - "אני מאשים". מכתבו, שהתפרסם כמכתב גלוי לנשיא צרפת, היה למעשה כתב האשמה של הסופר נגד אנשי צבא, ממשל ומשפט שהיו מעורבים בזיוף המסמכים, בחקירה השקרית ובעיוות הדין במשפט דרייפוס.
בבחירות שהתקיימו בצרפת זמן קצר לאחר מכן, הורה שר המלחמה החדש, למרות שנמנה עם מתנגדי דרייפוס, לבדוק מחדש את תיק החקירה.
המשפט החוזר נפתח בעקבות לחץ ציבורי כבד. דרייפוס הורשע גם במשפט זה. ואולם, בזכות אמיל זולא, ראש השירות החשאי פיקאר ואחרים התגלתה לבסוף האמת: קצין אחר בגד.
דרייפוס הואשם והורשע רק מפני שהיה יהודי, ושבע שנים אחר-כך, בשנת 1906 כאמור, בעקבות ערעור חוזר, בוטלה הרשעתו. הוא זוכה מכל אשמה, זאת אחרי 11 שנות מאבק משפטי וציבורי, דרגתו הצבאית הוחזרה לו והוא קיבל את אות לגיון הכבוד. היה זה סוף לפרשה אנטישמית שהסעירה את צרפת ואת היהדות.
