בית המשפט הגבוה לצדק דחה (א', 01.01.06) את עתירתו של אריאל ישראל, במסגרתה ביקש להורות למדינה לנמק מדוע לא תאסור על עובדי ציבור להשתתף בכנס בנושא מחשוב המגזר הציבורי. את הכנס מארגנת חברה פרטית והוא אמור להיערך במהלך השבוע.
העתירה הופנתה, בין השאר, כנגד הסגן הבכיר לחשב הכללי במשרד האוצר יצחק כהן, החשב הכללי ירון זליכה, היועמ"ש של משרד האוצר עו"ד נעמה קאופמן, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אייל גבאי, מנכ"ל מרכז השילטון המקומי דב קהת, מנכ"ל המוסד הביטוח הלאומי יגאל בר-שלום, מנכ"ל רשות הדואר אבי הוכמן ומנהל מערכות המידע במשרד המשפטים רונן ברונר.
מארגנת הכנס, חברת אנשים ומחשבים בע"מ, עוסקת, בין השאר, בהפקת כנסים מקצועיים בתחום המחשוב. הכנס הקרוב ממומן באמצעות חסויות של חברות מחשבים שונות, שמקבלות בתמורה שטחי תצוגה במקום.
מן ההזמנה לכנס עלה, כי המופקדים על המיחשוב במגזר הציבורי יציגו במסגרתו את תוכניות העבודה שלהם לשנה הבאה, ויתאפשר מפגש בינם לבין מנהלי החברות המספקות שירותי מחשוב.
בעתירתו לבית המשפט העלה ישראל, העוסק בתחום המחשוב, שורה ארוכה של טענות כנגד ארגון הכנס בידי אנשים ומחשבים.
בין השאר נטען, כי מאחר שהמארגנת היא חברה פרטית, שאינה כפופה לעקרונות המשפט המנהלי, אין דבר המונע מבעדה מלפגוע בחופש העיסוק של גורמים בתחום המחשוב, בקובעה מי יהיו המשתתפים בכנס, ומי ייתן חסותו תמורת סכומי כסף גדולים. כדוגמה לכך מציין העותר כי נמנעה ממנו השתתפות בכנס.
כמו-כן טען העותר, כי השתתפות עובדי מדינה בכנס הממומן בחסותן של חברות מסחריות יוצר חשש לניגוד ענינים. הוא הוסיף, כי עצם ההשתתפות בכנס והצגת תוכניות העבודה בתחום המחשוב במגזר הציבורי, מאפשרות לאנשים ומחשבים להפיק רווח כספי ניכר, ועל כן יש בכך ניגוד להנחיות היועץ-המשפטי בעניין מתן חסויות על-ידי עובדי ציבור.
המדינה, מצידה, ציינה בתגובתה, כי ככלל יש לראות את השתתפותם של עובדי מדינה בכנסים מקצועיים בחיוב, שכן יש בה כדי להועיל להפריה הדדית בין הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי. בה בעת, היא מכירה בכך שייתכנו מקרים שבהם השתתפות כזו תעורר חשש לניגוד עניינים, או לניצול לרעה.
זהו הרקע, טענה המדינה, לפרסום-הנחיית היועץ המשפטי בעניין מתן חסויות וגיוס תרומות בידי עובדי ציבור, העוסקת בנושא קרוב, אך אינה רלוונטית לעניינה של העתירה דנן, שאיננה נוגעת למתן חסות.
מכל מקום, נמסר, בכוונת המשנה ליועץ-המשפטי לממשלה לבחון אם יש מקום לקבוע הוראות מיוחדות גם לעניין השתתפותם של עובדי מדינה בכנסים, השתתפות שאינה כוללת מתן חסות לאירוע.
באשר לעתירה דנן, סבורה המדינה כי דינה להידחות, שכן הגשתה זמן קצר לפני המועד שבו אמור להיערך הכנס מקשה על בירור מעמיק של טענות העותר, ועלולה להסב נזקים לחברה המארגנת.
לגופו של עניין, נטען, אין מקום להיענות לסעד המבוקש וזאת בשים לב למאפייני הכנס: אירוע פתוח, ללא תשלום, לעוסקים בתחום המחשוב הציבורי. החברה המארגנת אומנם אינה מאפשרת לעותר להשתתף בכנס, אולם לטענתה הסיב היא שאינו עוסק בתחום הרלוונטי, ובעבר אף הפריע למהלך התקין של כנס דומה.
המדינה אף ציינה, כי החברות הפרטיות המשתתפות בכנס אינן זוכות ליתרון בלתי הוגן, שכן ממילא הזוכים בביצוע הפרויקטים שיידונו בכנס נקבעים על בסיס מכרזים, שפרסומם מבטיח את עקרון השוויון בין הגורמים השונים הפועלים בשוק.
כמו-כן, לא נוצר חשש לניגוד ענינים כתוצאה מהשתתפות עובדי מדינה בכנס, שכן אין כל קשר עסקי בינם לבין חברת אנשים ומחשבים.
הרכב שופטי העליון (דורית ביניש, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס) קבע: "העותר הפנה בעתירתו זרקור לבעיה עקרונית הנוגעת להשתתפות עובדי מדינה באירועים המאורגנים על-ידי גורמים פרטיים, והראויה בהחלט לליבון ולהסדרה. אף על-פי כן, בנסיבות העניין, עתירתו אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה".
בסיכום הדברים הוסיף בית המשפט, כי במישור העקרוני נראה שהמדינה עצמה מודעת לבעייתיות הכרוכה בהשתתפות לשם קידום אינטרסים ציבוריים של עובדי המדינה באירועים פרטיים, שיש בהם ענין מסחרי וכלכלי ליוזם והמארגן, והיא מתכוונת לבחון את הסוגיה.
"מן הראוי", קבע בית המשפט, "כי ייקבעו הוראות מיוחדות בעניין זה, אשר ינחו עובדי מדינה כיצד לנהוג ויבטיחו שמירה על כללי מינהל תקין במעורבות מטעם המדינה. בהקשר זה נעיר כי כאשר מדובר בכנסים דוגמת הכנס נשוא העתירה, אשר זיקתם למגזר הציבורי כה גדולה, שכן עניינם המרכזי הוא הצגת אינפורמציה של גופים שונים במגזר הציבורי והשתתפות עובדי המדינה בהם היא, למעשה, תנאי הכרחי לעצם עריכתם, מן הראוי כי המדינה תהיה מעורבת בתנאי ארגונם ותנאי ההשתתפות בהם גם אם הכנס נערך בידי גוף פרטי, ובין היתר תבטיח את מידת נגישות הציבור למידע הנמסר בהם".