היזם אורי דורי קנה מחברות קליל וגנדן מיתחם ל-500 דירות בקריית מוצקין ב-58.8 מיליון שקל, שהם 25,500 דולר לקרקע לדירה. כך באה לסיומה עיסקה מורכבת, בת כמה שלבים, שבה סייע נוחי דנקנר לידידו ושותפו צורי דבוש, בעל השליטה בקליל, לשפר את מצבה של חברתו.
גנדן (בשליטת דנקנר) ואמריקה-ישראל, בחלקים שוים, קנו מקליל 50% מהמיתחם (להלן מגרש א') בדצמבר 2002 ב-6.9 מיליון דולר, לפי 27,500 דולר לקרקע לדירה.
קליל חיפשה במשך זמן ממושך קונה למחצית השניה (להלן מגרש ב') כדי לשפר את מצבה הפיננסי; הבנקים דורשים ממנה להגדיל את ההון העצמי מ-72 ל-110 מיליון שקל.
קליל ניהלה מו"מ למכירת מגרש ב' ועם אפריקה-ישראל, שיכון עובדים וגב ים. שלש החברות דחו את ההצעה, בין היתר משום שעל-פי החוזה מ-2002, היו אמורות גנדן ואמריקה-ישראל להיות החברות המנהלות (מגרשים א' וב' יחד), ולקבל דמי ניהול כמקובל.
גב-ים, מקבוצת דנקנר, היתה עשויה בכל זאת לקנות את מגרש ב', אך דנקנר מעדיף כעקרון, שלא לעשות עיסקות נדל"ן עם בעלי ענין. מצד שני, ביקש נוחי דנקנר לסייע לצורי דבוש, שהוא גם בעל 8% בגנדן, ולכן לא רק חבר, אלא גם שותף.
לבסוף סוכמה העיסקה הבאה: אמריקה-ישראל מכרה את החצי שלה במיתחם א' לשותפה, גנדן, במחיר המבטא רווח. יום לאחר מכן מכרה גנדן את כל מגרש א' לאורי דורי, במחיר שווה למחיר העיסקה עם אמריקה ישראל. במקביל, קנה דורי מקליל את מגרש ב'. התמורה הכוללת ששילם דורי בעד מגרשים א' וב'-58.8 מיליון שקל.
אם, לדוגמא, קנה דורי את מגרש א' מגנדן ב-29,000 דולר לקרקע לדירה, הרי שאת מגרש ב' הוא קנה מקליל ב-22,200 דולר לקרקע לדירה. בכל מקרה ברור, שקליל מכרה את מגרש ב' במחיר נמוך יחסית. הדבר המאפשר לאמריקה-ישראל, בשליטת שמשון הראל ודני מריאן, לצאת מהעיסקה ברווח.
חברת דורי מעריכה שעשתה עיסקה טובה: מחירי הקרקע באיזור נמוכים, ונעים בין 25,000 ל-30,000 דולר לקרקע לדירה, עם נטיה לירידה בשנים האחרונות. זאת, בשל היצע גדול של דירות בקריית מוצקין ובישובים סמוכים: גב ים בקריית מוצקין, אפריקה-ישראל ושיכון עובדים בקריית ים, פרויקט גבעת הרקפות בקריית ביאליק ועוד.
העיסקה טובה גם לקליל: הקרקע רשומה בספרים ב-5 מיליון שקל, והעיסקה תניב לה רווח הון לאחר מסים והוצאות אחרות של כ-35 מיליון שקל. יצוין, עם זאת, שחלק מהרווח כבר התקבל ב-2002, עם מכירת מגרש א' כמתואר לעיל.
