הפקרות, רשלנות ופגיעה קשה ביותר באזרחים מגלה מבקר המדינה בדוח החריף שהוא מפרסם (29.4.01).
המבקר קובע ממצאים חמורים, החושפים כי מערכת הצדק במדינת ישראל אינה פועלת על-פי אמות מידה שיוויוניות; אינה נוהגת בהגינות כלפי חשודים; ואינה פועלת באופן מקצועי ונטול פניות.
המבקר מבסס את מימצאיו החמורים לאחר שערך בדיקה מדגמית של 650 תיקים שטופלו על-ידי הפרקליטות (200) ועל-ידי התביעה המשטרתית (450).
להלן המימצאים, בקיצור נמרץ (סיקור רחב יותר נביא כאן בקרוב):
- התביעה הכללית - בראשה עומד היועץ המשפטי לממשלה - פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. בביקורת נמצא, כי שתי הזרועות פועלות באופן שאינו תואם: התביעה המשטרתית האחראית ל-%85 מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל, מגישה כתבי אישום מקום שעל-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה - הפרקליטות אינה עושה כן;
- המשטרה מפעילה שיטה של קביעת יעדים לכל אחד מתחומי הפעילות במשטרה, ובמסגרת זו נקבעו למשטרה יעדים כמותיים. "יעדים אלו נקבעו בהתאם לאינטרסים המשטרתיים בתיאום עם קציני אגף חקירות (אח"ק), במרחבים ובמחוזות, ובאישורם. יעדים אלה אינם תואמים בהכרח את תפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי.
- חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע"; הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם בעלי מקצוע בתחום המשפטי. המבקר מותח ביקורת בנושא זה, וקובע, כי יש להבטיח שרק בעלי מקצוע יורשו לבחון ראיות ולהחליט בעניין כה חשוב;
- קיימת בעייתיות בהימצאות התביעה המשטרתית בכפיפות לאגף החקירות במשטרה. התובעים המשטרתיים כפופים למפקדיהם במשטרה ואינם נהנים מאי-תלות. העברת התביעה המשטרתית לפרקליטות תשחרר את התובעים מכפיפות זו ותאפשר לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה לפקח ולשלוט טוב יותר על עבודת התביעה המשטרתית, שהפכה לגורם דומיננטי במערכת התביעה הפלילית;
- המימצאים מלמדים, כי קיים צורך דחוף להעביר את התביעה המשטרתית ולהכפיפה לפרקליטות. המבקר כותב, כי נושא זה עלה בעבר, אך עקב חילוקי דעות בין הפרקליטות והמשטרה, לא קודם הנושא. כותב המבקר: "אי-הסכמה בין הפרקליטות לבין משטרה בנוגע לסוגי העבירותש ייכללו ברשימה, ובנוגע לשאלה אם הרשימה תיקבע בחוק ותהיה אחידה, או אם כל פרקליט מחוז יקבע את סוגי העבירות שיועברו לתביעה המשטרתית, עיכבו את הליכי החקיקה";
- "מהממצאים עולה, שבשיעור גבוה מאוד, כ-%80 מהתיקים מוסג פשע שבמדגם, שבסמכות בית משפט שלום, שטיפלה בהם התביעה המשטרתית, ההחלטות על העמדה לדין ועל סגירה אינן נעשות בידי מי שהחוק הסמיכו לכך - פרקליט מחוז; ניתן להסיק, ברמת ביטחון של %95, שזהו המצב לכל הפחות ב-%74 מכלל התיקים מסוג זה. מצב זה קיים כמעט באותו שיעור, גם בתיקים שעניינם אלימות במשפחה";
- "הנוהג ברובן המכריע של ההחלטות על העמדה לדין ועל סגירת תיקי פשע אינו מעוגן בחקירה; ובכל מחוז נערך הסדר מקומי לעניין זה... כל עוד לא שונה החוק, לא ניתן להעביר תיקים בעבירות מסוג פשע להחלטה בדבר העמדה לדין, ישירות מיחידות החקירה לתביעה המשטרתית...";
- "בביקורת הועלה, שברוב המכריע של התיקים המטופלים בתביעה המשטרתית ההחלטה להעמיד לדין נעשית בידי התובע המשטרתי. כתב האישום שמכין התובע אף אינו טעון אישור מאת ראש לשכת התביעות, למעט בלשכת התביעות במחוז ירושלים ובמרחב שפלה, וגם זאת בתיקים שבמרכזם הודאת הנאשם או עדות יחידה של מתלונן מול עדות החשוד.
"מניתוח תוצאות נתוני המדגם עולה, שברוב המכריע של התיקים, כ-%90, שבהם הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום, אין רישום בדבר טיב הראיות, אופן בחינתן ואמינות נתונים נוספים, שיסבירו את החלטת התובע להגיש כתב אישום... בתיקים שבהם יש עדות יחידה של מתלונן מול עדות חשוד, או שמסיכום החקירה עולה ספק לגבי סיכויי ההרשעה, אין ככלל תיעוד שיסביר את החלטת התובע להעמיד לדין...";
- עררים המוגשים מטופלים בעיקר על-ידי מתמחים, אף שאלה הם פעמים רבות חסרי רקע משפטי הדרוש לשם התמודדות עם העררים; הטיפול מתעכב בשל עומס עבודתם של הפרקליטים, וכך הדבר בנוגע לעררים בהם נדרשת החלטת פרקליט המדינה או המשנה לפרקליט המדינה;
כותב המבקר בסכמו פרק זה (ציטוט): התביעה הפליטית - הפרקליטות והתביעה המשטרתית - היא מרכיב מרכזי במערכת אכיפת החוק. כדי שמערכת התביעה הפלילית תזכה באמון הציבור עליה להיות עצמאית, בלתי תלויה, מקצועית ויעילה; באופן כזה תקיים את תפקידה וייעודה במערכת אכיפת החוק.
תמורות חברתיות, כלכליות וחקיקתיות שחלו בישראל הגדילו את היקף עבודת התביעה הפלילית, את מורכבותה ואת משימותיה והשפיעו על דרכי עבודתה.
בעשור האחרון הועבר הטיפול במרבית התיקים בעבירות מסוג פשע שבסמכות בית משפט שלום מהפרקליטות לתביעה המשטרתית. סדרי הטיפול בתיקים - הגשת כתבי אישום וסגירת תיקים, לא עוגנו בחקיקה; בהעדר עבודת מטה מקדימה נעשה בכל מחוז הסדר שונה של חלוקת הסמכויות בטיפול בתיקים אלה.
התביעה המשטרתית, שהיא חלק מהמערך המשטרתי, כפופה ליחידות החקירה. היא עלולה להימצא עקב כך במצב של ניגוד עניינים, ובכך גם נפגמת עצמאותה. למרותה העברת מרבית התיקים בעבירות מסוג פשע לטיפול התביעה המשטרתית ולמרות כפיפותה לגורמי החקירה, לא נעשו פעולות לחיזוק הקשר המקצועי בינה ובין הפרקליטות.
במצב שבו תיקים בעבירות מסוג פשע עוברים במישרין לתביעה המשטרתית, המחליטה בעצמה על העמדה לדין או על סגירת התיק, מתקשים פרקליטי המחוז לפקח כראוי על עבודת התביעה המשטרתית. לא ניתן להפעיל כראוי אמצעי פיקוח גם בשל מחסור במידע חיוני בתיקים - העדר רישום הנימוקים להגשת כתב אישום ולעריכת הסדרי טיעון, והעדר רישומים נדרשים נוספים של התובע המטפל. המימצאים הנוגעים להגשת כתבי אישום בעבירות קלות בתביעה המשטרתית מעידים, לכאורה, על שימוש מועט מדי בחלופות להגשת כתב האישום כמפורט בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ועל אכיפה בלתי שיוויונית של החוק בעבירות קלות במחוזות המשטרה השונים.
בעיה מרכזית נוספת במערכת התביעה הפלילית היא עומס היתר בעבודתם של התובעים המשטרתיים ושל הפרקליטים, אשר נמשך לאורך שנים. עומס זה פוגע באכיפת החוק וגורם עינוי-דין לחשודים ולנאשמים.