התנועה למען איכות השלטון בישראל הגישה (11.1.06), באמצעות עוה"ד אליעד שרגא, ברק כלב דניאל קירס ונילי אבן חן, לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה דחופה, להצהיר כי בז"ן והחברה לישראל היו חייבות להעביר למדינה בעלות בבתי הזיקוק ללא תמורה בתום הזיכיון ביום 18.10.03.
כזכור, ב-28.12.05 דחה בג"צ את עתירת התנועה, וציין כי את נימוקיו יתן במועד מאוחר יותר.
לדברי התנועה, נכונות המדינה להעניק למעלה מחצי מיליארד ש"ח בגין מניות ששוויין אפס, נבעה מחששה של המדינה מהשלכות התמשכות ההליכים המשפטיים שבהם איימה החברה לישראל, וכי ויתור זה על למעלה מחצי מיליארד ש"ח בשל איום בתביעה, במקום לברר מחלוקת משפטית-פרשנית, היא עמדה בלתי סבירה באופן קיצוני, כאשר היא נשמעת מפי נאמני הציבור הפועלים ברכוש ציבורי.
לדברי התנועה, מחלוקת משפטית-פרשנית זו היא השאלה בלב תביעת התנועה הנוכחית, והיא נסובה כאמור סביב עמדת המדינה מחד, כי על-פי תנאי הזכיון המדינה היתה זכאית לקבל לידיה בלא תמורה את כל נכסי בתי הזיקוק, מיד עם סיומו בחודש אוקטובר 2003. מאידך, עמדתן המשפטית-פרשנית של בז"ן והחברה לישראל,לפיה נכסי בתי הזיקוק אינם חוזרים על-פי תנאי הזיכיון לידי המדינה בלא תמורה בתום הזיכיון.
כאמור, שופטי בג"צ ציינו בעת הדיון, כי אין זה ראוי שבג"צ יכריע בשאלה המשפטית הדורשת בירור עובדתי כמו במקרה זה, אך קבע כי החלטת המדינה לכרות הסכם למניעת התדיינות משפטית במצב של העדר ודאות לגבי השאלה המשפטית-פרשנית לגבי זכות המדינה לקבל את נכסי בז"ן, היא סבירה.
לדברי התנועה, התוצאה היא כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים בדבר פרשנות תנאי הזכיון מעולם לא הוכרעה בפני בית משפט מוסמך, וגם בית המשפט הגבוה לצדק, שדחה את העתירה נגד ההסכם החדש ופעולות המדינה בהתבסס עליו, ציין במסגרת הדיון כי אין בידיו את הכלים להכריע במחלוקת זו.
לאור זאת הגישה התנועה את התובענה לבית המשפט המחוזי אשר מתבקש לדון בסוגיה העקרונית. עוד מבקשת התנועה, כי ייקבע מועד דחוף לדיון בתביעה זו, כדי למנוע כל נזקים כתוצאה מעיכוב בירור המחלוקת המשפטית העומדת בלב תביעה זו.
