שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, קבעה כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיריית יבנה, אשר העניקה היתר בניה בניגוד לתב"ע, אחראית לנזקים שנגרמו לבעל נכס בעקבות כתב אישום שהגישה נגדו הוועדה המחוזית.
תחילת הפרשה בשנת 1988, כאשר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיר יבנה העניקה לויקטור נחום ז"ל היתר בניה, לפיו היה רשאי לבנות על המקרקעין שבבעלותו בית מסחר לחומרי בניין. כאשר ביקש נחום לקבל טופס אישור איכלוס, סירב המפקח מטעם הוועדה המקומית לאשר את המבנה בטענה כי נבנה תוך סטיה מהוראות תוכנית בניין עיר (תב"ע) וחריגה מההיתר שניתן.
בשנת 1990 הגישה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה כתב אישום כנגד נחום בגין בניה ללא היתר, לפיו ההיתר המקורי שניתן לו איננו חוקי מכיוון שזה מדבר על היתר לבנות בית מסחר באיזור המיועד על-פי התב"ע לבתי מלאכה בלבד.
בשנת 1991 הורשע בבית שמפט השלום ברחובות. לאור הנסיבות המיוחדות גזר עליו בית המשפט קנס סמלי של 10 ש"ח והוציא צו הריסה לבניין.
בשנת 1997 נפטר נחום וכשנתיים לאחר מכן הגישה אלמנתו, באמצעות עו"ד רן יגנס ממשרד עוה"ד יגנס, טויסטר, בירן ושות', את התביעה כנגד הוועדה המקומית ועיריית יבנה במסגרתה ביקשה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לבעלה המנוח ולה בעקבות פגיעה בפרנסתו של הבעל עקב מתן ההיתר הבלתי חוקי וחוסר התאום בין הרשויות.
"מדובר במקרה שבו אזרח תם לב פנה לרשות המוסמכת ליתן לו היתר בניה כדין, הרשות שגתה ונתנה לו היתר שבדיעבד נתברר שאינו חוקי, ומשנתבררה טעותה, תחת אשר תעשה מאמץ כן ואמיתי לסייע בידו להביא את הדברים על תיקונם, התנערה מאחריותה למחדלים וניסתה להטילם על המנוח" כותבת השופטת ענת ברון בפסק דינה.
עוד מציינת השופטת ברון כי התמונה המצטיירת ממקרה זה היא של רשויות שאינן מתואמות ביניהן ומניחות לחוסר התיאום לפגוע באזרח.
בית המשפט מקבל את התביעה בקובעו כי הוועדה המקומית אחראית לנזקים שנגרמו למנוח ומכאן שאחראית לנזקים שנגרמו לאלמנתו. יחד עם זאת דוחה בית המשפט את התביעה כנגד העיריה.