בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בשבוע שעבר את בקשתה של חברת "פיצה י.ד.א.י. החזקות בע"מ" להוצאת צו מניעה זמני האוסר על חברת "שלושת האופים" להשתמש בסימן המסחר "פיצה מטר" לצורך שיווק פיצות קפואות.
י.ד.א.י. היא הבעלים הרשום של הסימן המסחר הן בהקשר לפיצות ודברי מאפה, והן בהקשר להספקת מזון ומשקה. לטענתה, בעלותה על הסימן מקנה לה זכות שימוש יחודית בו.
שימוש בסימן או בסימן דומה על-ידי מי שלא קיבל רשות להשתמש בו לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר - מפר את זכות בעל הסימן, אשר לצורך ההגנה על זכותו זכאי לקבל צו מניעה. "שלושת האופים" נטען, משתמשת בסימן לצורך שיווק פיצות קפואות, ועל כן הגישה התובעת את תביעתה לקבלת צו המניעה.
הנתבעת מצידה, לא הכחישה כי היא משתמשת בסימן המסחר, וסמכה את הגנתה על טענת "מעשה בית דין", בהחלטה קודמת של בית המשפט, וכן על מכתב מחודש אוקטובר 2004, החתום על-ידי חברת פיורי בע"מ, שהיתה הבעלים הרשום של הסימן, בטרם נרכשה הבעלות בו על-ידי י.ד.א.י. בהליכי פירוקה של פיורי.
במכתב הנ"ל מודיעה פיורי לנתבעת, כי אין לה התנגדות לרישום סימן המסחר "פיצה מטר" על שמה או לשימושה בו לעניין מוצרי מזון קפואים.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט יהודה זפט, התייחס בראשית החלטתו לטענת "מעשה בית-דין" שהציגה הנתבעת, וקבע, כי החלטת בית המשפט בהליכי ביניים אינה מהווה מעשה כזה, וממילא אינה יוצרת השתק.
"אכן, הגשת בקשה שניה בהליכי ביניים לאחר שבקשה קודמת נדחתה עלולה להיחשב כשימוש לא ראוי בהליכים ולהדחות בשל כך בלבד ללא דיון לגופם של דברים, אולם אם לאחר ההחלטה הראשונה חל שינוי רלוונטי בנסיבות המצדיק עיון מחדש, אין ההחלטה הקודמת מונעת דיון בנושא מחדש".
בעניין דנן חל שינוי רלוונטי ומהותי לאחר מתן ההחלטה הקודמת, שכן בינתיים הושלמה העברת הקניין בסימן המסחר למבקשת.
בהמשך הדברים בחן בית המשפט את הגנת הנתבעת מול עילת הפרת סימן המסחר, שהתבססה על המכתב שקיבלה מחברת פריורי.
המכתב, נקבע, "לא התכוון להקנות, ובפועל לא הקנה לנתבעת, זכות קניינית בסימן המסחר או זכות קניינית אחרת כלשהי. לכל היותר ניתן להתייחס למכתב פיורי כמעניק לנתבעת רשות לא רשומה לשימוש בסימן המסחר בתחום מוצרי מאפה קפואים.
רשות זו יצרה קשר חוזי אישי בין הנתבעת לפיורי. רשות זו לא הקנתה לנתבעת זכות תביעה נגד מפירי סימן המסחר בתקופה בה היתה פיורי בעלת הסימן, ובוודאי שלא הקנתה לה זכות שימוש כלפי התובעת, מעת רכישת הסימן על-ידי התובעת".
בסיכום ההחלטה, בחן השופט זפט גם את עילת גניבת העין שהציגה התובעת, אשר יסודותיה מבוססים על עקרונות המוניטין והחשש להטעיה.
"הרשת המשווקת את מוצריה תחת הסימן פיצה מטר פועלת כ-8 שנים, והיא כוללת במסגרתה 21 חנויות. עובדה זו, כמו גם העובדה שהנתבעת בחרה לשווק את מוצרי המאפה הקפואים שלה תחת הסימן "פיצה מטר" מהווים ראיה מוצקה לקיומו של מוניטין...".
בהקשר לקיומו של חשש להטעיה, נקבע, כי "השימוש בסימן התובעת ובאריזה זהה בצורתה ובגווניה לסימן המבקשת נועד לטעת בלב הצרכן את האמונה בדבר היות הפיצה הקפואה של הנתבעת מוצר המיוצר ומשווק על-ידי התובעת, וניתן להניח במידה גדולה של וודאות, שההטעיה אכן תצלח".
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי חברת י.ד.א.י זכאית לקבל את צו המניעה המבוקש על-פי עילות הפרת סימן מסחרי וגניבת העין. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30 אלף שקלים.
