הבחירות לפרלמנט הפלשתיני והאפשרות לניצחון אלקטוראלי משמעותי של החמאס מעלות סוגיות רבות לבחינה ביחסי ישראל והפלשתינים. השבועון "שלום טורונטו" ראיין השבוע שני חוקרים בכירים בתחום הפלשתיני, גידי גרינשטיין ויוחנן צורף, הסבורים, כי לשילוב החמאס עשויות להיות גם השלכות חיוביות מבחינתה של ישראל. להלן עיקרי הראיונות:
ניצחון החמאס עשוי להביא להתמתנותו גידי גרינשטיין, מייסד ומנכ"ל מכון "ראות העוסק בפיתוח כלי חשיבה וניתוח מערכתיים לטווח הארוך עבור הדרג המדיני בישראל.
כיצד אתה מעריך את ההשלכות של ההינתקות הישראלית במבט לאחור ערב הבחירות לפרלמנט הפלשתיני? מקור הכוח האסטרטגי של הפלשתינים במערכת היחסים עם ישראל היה המו"מ. הפלשתינים יצרו איזון אסטרטגי מול הכוח הצבאי של ישראל בכך שיכלו לומר "לא" להצעות ישראל במו"מ שנועדו להביא לסיום השליטה הישראלית באוכלוסיה הפלשתינית שהתחוורה ברבות השנים כאיום על ישראל גופא. פלשתינים רבים סברו שהזמן משחק לטובתם, וכי יוכלו לקבל הצעות משופרות יותר מישראל, וזאת כלקח מהמו"מ בטאבה ויוזמת ז'נבה בהן הלכו גורמים ישראלים עוד כברת דרך מעבר למו"מ בקמפ דיוויד.
ההינתקות פרקה את מנוף ההשפעה הפלשתיני וכיום המערכת הפלשתינית נמצאת במבוכה רבה. האיום הפלשתיני המרכזי להקים מדינה דו לאומית בשטח ארץ ישראל בכוח הדמוגרפיה נשחק משמעותית בעקבות ההינתקות. בעניין זה ההינתקות בהחלט יצרה היפוך אסטרטגי ביחסי ישראל והפלשתינים. להינתקות היו גם חסרונות, ובראש ובראשונה, תנועת החמאס התחזקה והצליחה לשווק את "הניצחון" במערכה נגד ישראל. ואולם זהו ניצחון פירוס גם מנקודת המבט הפלשתינית, שכן הם חתרו מלכתחילה להביא לשלילת תפיסת שתי המדינות לשני עמים ולהחליפה במדינה דו לאומית.
לאור זאת, ניתן לומר, כי למרות המשך הטרור המצב האסטרטגי של ישראל השתפר משמעותית בעקבות ההינתקות. לולא ההינתקות היו הפלשתינים עלולים ליזום מהלכים, דוגמת פרוק הרשות הפלשתינית, שהיו מחייבים את ישראל לשלוט במיליוני פלשתינים, לדאוג לצורכיהם ובכך ליצור את התנאים למדינה דו לאומית.
האם השתלבות החמאס בשלטון הפלשתיני משרתת את האינטרס הישראלי? קשה לומר שהתחזקות ארגון טרור טובה לישראל. עצוב שכך נראית התנועה הלאומית הפלשתינית לאחר למעלה ממאה שנה של מאבק ומאז תהליך אוסלו בשנות ה -90. בתקופת המו"מ החמאס נקטה באסטרטגיה נכונה מנקודת מבטה. היא ניסתה להכשיל את התהליך והטילה את האחריות על ה'פתח'.
בטווח הארוך החמאס מעוניינת להשתלט על אש"ף, כיוון שהיא מעוניינת להיות מוכרת כנציג היחיד של כל העם הפלשתיני. הרשות הפלשתינית היא רק תחנה בדרך לכך. ישראל נמצאת בדילמה. מצד אחד אין היא רוצה להידבר עם החמאס בהיותה ארגון טרור. מצד שני, החמאס כבר כיום לאחר הבחירות המוניציפאליות שולטת בלמעלה ממיליון פלשתינים ולאחר הבחירות לפרלמנט סביר שיתפסו גם עמדות שלטוניות ובירוקרטיות. ישראל תתקשה להחרים באופן מוחלט את כל נציגי החמאס במערכות השלטון הפלשתיניות, שכן המשמעות עלולה להיות משבר הומניטארי.
המציאות תכפה מגעי תיאום בין הצדדים, לדוגמה - עיריית קלקיליה הנשלטת ע"י החמאס תצטרך להידבר עם ישראל על הסדרת ענייני הביוב, איכות הסביבה, ענייני בריאות וכו'. מעבר לממשקים ההומניטאריים המקומיים, במישור המדיני המצב מסובך יותר, שכן כוחו הפוליטי של החמאס עלול להכביד מאוד על הרשות הפלשתינית בניהול מו"מ עם ישראל. החמאס שולל את הסדר הקבע אם כי יהיה מוכן להקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים המשתלבת היטב בתפיסת השלבים שאימץ.
בסיכומו של דבר, יתכן שדווקא ניצחון של החמאס בבחירות יצור מבחינת התנועה בעייתיות כיוון שמנהיגיה לא רצו לתפוס עמדות שלטוניות בשלב מוקדם מדי. הם רצו להמשיך להשפיע על התהליך מבלי להיות שותפים לשלטון. כעת, עקרון המאבק המזוין עשוי להתנגש עם האחריות לטיפול בציבור הפלשתיני ולהתניע תהליך של הכלת החמאס. אידיאולוגיות גדולות נוטות ליפול מהקצוות הרבה לפני שהמהות משתנה. הידברות בין נציגי החמאס לבין הצד הישראלי בסוגיות של חיי היומיום עשויה להיות הצעד הראשון בדרך להכלה ולשינוי. לא מן הנמנע שנהיה עדים לפילוג בחמאס כתוצאה מכך.
לישראל עניין בהקמת מדינה פלשתינית זמנית? לישראל צריך להיות עניין בהקמת מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, שכן אז תוכל ישראל לדרוש את ביטול אונר"א ולפתור את בעיית הפליטים בשטח המדינה הפלשתינית. ישראל תוכל גם לנסות לעצב מחדש את התהליך המדיני, במקום על הסדר קבע כולל, על שורה של הסכמים נקודתיים בין מדינות שיהוו בפועל סוג של הסדר קבע. עצם כינון המדינה הפלשתינית יחייב את הפלשתינים להתחיל להתנהג כמתחייב ממדינה ולא להתחמק עוד מאחריותה של המדינה גם בנושאי הביטחון.
בפני ישראל ניצבת דילמה לא פשוטה - האם עדיפה "מדינה כושלת" או "מדינה עוינת"? ההיסטוריה מלמדת, כי מדינה עוינת עדיפה על מדינה כושלת בה אין חוק וסדר וקשה להשפיע על מדיניותה.
"תנו לחמאס לנצח" סא"ל (מיל.)
יוחנן צורף לשעבר יועץ לענייני ערבים ברצועת עזה וחוקר בכיר במרכז הבי-תחומי בהרצליה.
האם תנועת החמאס להערכתך צפויה להשתלט על הרשות הפלשתינית בבחירות הקרובות? בשום פנים ואופן לא. סקרי דעת הקהל מנבאים לחמאס 30-40 אחוז ולא רוב מוחלט. כבר בשנים עברו קיבל החמאס בסקרים שעור דומה. התחזקות החמאס נובעת בראש ובראשונה מהיחלשות ה'פתח' הנתונה במשבר פנימי חמור. הציבור הפלשתיני עושה הבחנה ברורה בין הבחירות המוניציפאליות, בהן ניצח החמאס, לבין הבחירות במישור הלאומי. מדובר בציבור בעל מודעות פוליטית גבוהה מאוד אשר לא יהיה מעוניין להפקיד את ענייניה המדיניים של הרשות הפלשתינית בידי החמאס. הוא מכיר היטב את ישראל ואת מדיניותה ולא ירצה למתוח את החבל עימה יתר על המידה. לכן, סביר שהחמאס לא יעבור את ה - 40 אחוז בבחירות הקרובות
מה ההבדל בין ה'פתח' לבין החמאס לאור העובדה ששתי התנועות מפעילות זרועות טרור? לגדודי חללי אל-אקצה של ה'פתח' אין יסוד אידיאולוגי עמוק בדומה לחמאס. אצלם המוטיבציה נובעת ממניעים תועלתניים ולא דווקא מהעניין עצמו. הפעילים רואים בפעילות הצבאית אפיק לקידום התנועה לקבלת משרות. אלה חבורת פרחחים שחלקם מופעלים ע"י בכירים ב'פתח' המעוניינים לנגח את אבו מאזן. הם אינם גורם משמעותי בעיצוב המדיניות של ה'פתח'. הגורם המרכזי כיום ב'פתח' הוא מוחמד דחלאן ולצידו סופיאן אבו זאידה ודור הביניים ב'פתח' המנסים לנשל את דור ההנהגה הוותיק מעמדות ההשפעה.
בבחירות הקרובות יתמודדו שתי תוכניות מדיניות זו מול זו - ה'פתח' מול החמאס. גם אם החמאס ירכיב ממשלה לא בטוח שניתן יהיה לדבר על סתימת הגולל והיעדר פרטנר. בתעמולת הבחירות של החמאס יש סתירה מובנית בין ההבטחות לשיפור המצב הכלכלי לבין הדבקות בדרך המאבק המזוין וההתנגדות לנהל מו"מ עם ישראל. באסיפות הבחירות הציבור שואל את נציגי החמאס שאלות קשות לגבי מימוש הבטחותיהם אם ימשיכו לדבוק בעמדות היסוד והמאבק בישראל. הציבור הפלשתיני חושש מפני התגובות הצבאיות של ישראל שיגרמו להרס הכלכלה הפלשתינית.
האם ישראל הייתה צריכה למנוע את השתתפות החמאס בבחירות? המסקנה העיקרית של תהליך אוסלו היא שאי אפשר לעשות שלום עם חלק מהעם הפלשתיני אלא עם העם כולו. ישראל תצטרך להידבר עם נציגי כל העם הפלשתיני ואם המו"מ יכשל לישראל תהיה לגיטימציה לנהוג ביד קשה. לישראל צריך להיות עניין שהחמאס תנצח בבחירות ותאלץ להתמודד עם האחריות לניהול ענייני הפלשתינים במישור הלאומי ובתחום יחסי החוץ עם אירופה וארה"ב. זה אתגר מורכב עבור החמאס המנסה לשכנע את הציבור הפלשתיני שהיא מסוגלת לספק את הסחורה. אני סבור שבעקבות השתלבות החמאס בממסד הפלשתיני יתגברו חילוקי הדעות בתוך התנועה אשר עשויות להביא להתפוררות התנועה. כאשר האינטרסים ידברו האידיאולוגיה תיחלש.
לאור התבססות תשתית אל-קאעידה ברצועת עזה האם הינך צופה הפיכת הרצועה לאפגניסטן? המציאות בשטחים שונה מזו הקיימת בעירק ובאפגניסטן. הציבור הפלשתיני לא ישלים עם נוכחות של גורמים איסלאמיים קיצוניים מבית מדרשו של בן-לאדן. הסיכוי להיווצרות עירקיסטאן או חמאסטאן אינו גדול. גם לחמאס עניין מרכזי לפתח ראשית את התשתיות, החינוך, התעסוקה וכו' מאשר להסלים את הג'יהאד נגד ישראל על חשבון הנושאים החברתיים. אין משמעות הדברים שהטרור יפסק, ואולם בטווח הארוך המגמה הזו חיובית לישראל. בשלב זה ישראל צריכה להשלים עם התהליכים המתרחשים בצד הפלשתיני מתוך תקווה שיביאו לשינוי בתפיסה הפלשתינית.
מהי התייחסותך ליוזמת "גבולות בני הגנה"? "גבולות בני הגנה" הם לעיתים קוד אצל חלק מתומכיה של היוזמה שמבטא את הרצון למנוע את פינוי ההתנחלויות. ב - 1988 חל השינוי המשמעותי ביותר בסכסוך כאשר המועצה הלאומית הפלשתינית הסכימה להקים מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל בגבולות 67. מנקודה זו המאבק הפסיק להיות קיומי והפך להיות מאבק על גבולות. הטרגדיה של הפלשתינים הינה שאין בצד הישראלי ציבור גדול מספיק הסבור שהסדר על בסיס קווי 67 הוא אכן ויתור משמעותי של הפלשתינים.
ניתן להגיע לחילופי שטחים עם הצד הפלשתיני אך הבסיס להסדר צריך להתבסס על גבולות 67 ועל הסכמה על קץ עידן התביעות. בציבור הפלשתיני גוברת ההכרה שמימוש זכות השיבה לא ריאלי. הפלשתינים מוסיפים להחזיק את בעיית הפליטים על אש קטנה כל עוד המו"מ עם ישראל לא סוכם.