הרב יצחק כדורי, שגילו המוערך הוא 108 שנים, או 112 לפי עדויות אחרות, נולד בעירק. בהיותו בן 17 שנה בלבד דרש בפני גדולי התורה בבגדד ועם תום דבריו ביקשוהו שלא להרבות בדרשות בעתיד מפאת החשש של עין הרע. כה גדול היה כוחו עוד מימי צעירותו.
"ארי עלה מבבל" - אמרו כאשר עלה לארץ בשנת תרפ"ג (1923). הוא פנה לישיבת "פורת יוסף" בירושלים, שם פעלה מחלקה מיוחדת למקובלים. החל ללמוד בעיר העתיקה תחת הדרכתו של ראש הישיבה, המקובל אפרים כהן, אביו של הרב הראשי לשעבר, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו - רבי סלמאן אליהו, היה אז רב בישיבה רוויית הסודות.
התלמידים מילאו את כריסם בש"ס ובפוסקים וגם למדו את הקבלה על-פי השיטה המובאת בספרי האר"י הקדוש "עץ חיים" ו"שער כוונות".
דוד, בנו של הרב כדורי, נזכר בדברי אביו שבעת בואו לארץ הקודש היו כאן 60 מקובלים בלבד. לדידו, רק מי שהתפלל 15 שנה על-פי כוונות הרש"ש הקדוש נחשב למקובל.
עם כיבושה הערבי של העיר העתיקה בירושלים, הועתקה הישיבה לשכונת הבוכרים, שם שהה הרב עד לשנת תש"ל (1970), כאשר חדלו ללמוד קבלה ב"פורת יוסף".
הרב נודע כצדיק לרבים רק בסביבות גיל 70. מלבד לימודיו עסק בכריכת ספרים. מכריו מימים עברו זוכרים שלצד ההנאה שהפיק הרב ממתן כריכה חזקה לספרי חכמה, הוא עיין בכולם וכך הגיע לכתבי יד עתיקים שצילמם בזיכרונו.
הרב יצחק כדורי ניחן בזיכרון יוצא דופן. הוא זכר בעל-פה את כל הש"ס. פעם התווכח עימו אחד מגדולי הפוסקים של היום. המקובל חייך כדרכו ושלח יד אל מדף הספרים ופתח מיד בעמוד הנכון. הוא הוכיח לבן שיחו את צדקת דבריו והדהימו בבקיאותו בתורת הניגלה. וזאת בניגוד לדעת ההמונים החושבים כי הבנתם של המקובלים מסתכמת בידיעת תורת הנסתר.
שנים מספר עברו על הרב בישיבת המקובלים "בית אל" ברחוב רש"י. משם עקר לבניין אחר עם תלמידיו וקרא לישיבתו "נחלת יצחק". בשנים האחרונות התקשה להגיע מדי יום לשם והתמקם גם בביתו שבשכונת הבוכרים.
הרב מיעט לדבר על נושאים פוליטיים. פעם אמר שעליית המחירים זה דבר חמור שאין כמותו. חילולי שבת בפרהסיה בירושלים גרמו לו צער רב ואילצוהו לשבור את שתיקתו הרגילה. או אז אמר לתלמידיו שפתיחת בתי קולנוע בשבת עלולה להמיט אסונות רבים על עם ישראל.
פעם אמר ששכם ועזה הן בבחינת מידת הדין וקשה יהיה לשמור עליהן אם לא יתקיים הפסוק "אם בחוקתי תלכו". רק הליכה מדוקדקת על-פי חוקי התורה יכולה לשבור את הדינים שבמהות שכם ועזה.
לפני שנים רבות התאלמן, ונישא מחדש לפני שנים אחדות לאישה הצעירה ממנו בעשרות שנים. כאשר נוסדה, תמך הרב במפלגת שס וברך את מצביעיה. קשה להסביר את הנתק שהיה ברבות השנים בין הרב לשס, שהביאו את הרב אף לתמוך במפלגה מתחרה בשם "אהבת ישראל" שלא צלחה את אחוז החסימה, אך לאחרונה חזר לתמוך בשס.
גם הבבא סאלי מנתיבות העריך את הרב כדורי בחייו, עד כדי כך שקם לכבודו, כאשר ביקר בביתו שנים מספר לפני פטירתו וביקש את ברכתו. בסוף בירכו שני מאורי תורת הסוד איש את רעהו בו-זמנית.
קשה לעמוד על כל יסודי הווייתו של הרב המקובל. המתברכים מברכותיו מתארים כוח אדיר המוקרן מידיו המברכות, ותחושת שלווה וביטחון בצורת דיבורו המצטחקת כביכול, כאשר הוא מחייך לכל יהודי המתקרב אליו.
סדר יום מדהים סדר יומו של המקובל עצמו היה שונה משל אדם רגיל. ימיו ולילותיו, סדורים היו על-פי לוח-לימודים ותפילות, כאשר לזמני שינה ואכילה לא נותר מקום רב. בשר הוא לא אכל, והסתפק באכילת דג בחג פורים וביום הכיפורים.
הרב היה קם בחצות לילה לתפילה וללימוד, המתמשכים עד לאחר עמוד השחר. לאחר שהשחר עולה הלך הרב לנוח עד שקם בשעה שבע והלך לתפילת שחרית, בבית הכנסת שבישיבת נחלת יצחק. תפילת שחרית היתה מתארכת ועד סיומה היו מצטופפים בצילו עשרות מבקשי ברכות. "הרב אינו יודע לסרב לאף אחד. כל יהודי שבא לבקש את ברכתו ועזרתו נענה בחפץ לב", העיד שמשו. בסביבות השעה 10:30 היה חוזר הרב לביתו עטור תפילין ועטוף טלית ושוקע בסדר לימודו בתורת הניגלה. כל יום למד המקובל דף מהתלמוד הבבלי ומהתלמוד הירושלמי, אך בבוקר היה מקפיד דווקא לשנן את פירקו היומי בספר "חוק לישראל".
בחצות היום היה אוכל מעט ומתחיל לקבל אנשים. שעות הקבלה אף פעם לא הספיקו לכל מבקשי ברכתו. בשלוש וחצי לפנות בוקר, היה נאלץ השמש לנעול את הדלת ולהשאיר את המתדפקים לקבלת ברכתו של המקובל, ממתינים בתקווה שהשער ייפתח שוב.
לא היה זמן קבוע לסיום הלימודים שלאחר תפילת ערבית. לפעמים היו מתארכים עד לשעה 21:00, אך אם הרב התעייף הוא היה מעיין בשכיבה בספר גמרא בין השעות 21:00-20:00, אז שוב היו נכנסים אליו מבקשי ברכתו. יומו היה מסתיים בשעה 23:00 ובסופו הוא לן שעה קלה, כדי להתכונן ולצבור כוח לתיקון חצות.
המומחה לקמיעות חדרו של הרב מקרין צניעות. ספרים מכסים את הקירות וממלאים ארגזים גדושים. שולחנו מלא חפצים שתכליתם היתה ידועה לרב עצמו בלבד. עשבים ותמרים ריחניים היו מקבלים משמעות, כאשר עברו מידי הרב אל מבקריו, כסגולה לריפוי הנפש והגוף. כך למשל, יכול היה אזוב על-פי מאמיניו, לסייע למגמגמים ושעורה לעזור לעקרים. איך וכיצד? תעלומה. מספרים, כי מי שניסו "להפעיל" את הצמחים והתמרים הללו לשם ריפוי - כשלו.
הרבה נכתב על כך שהרב התמחה בכתיבתם קמיעות במשך שנים. המקובל לא השתמש בידע מן העבר בלבד, אלא חידש קמיעות משלו, שלא היו ידועים לאיש בעולם עד הופעתו.
סיפורים רבים נקשרו בחייו של הרב כדורי, ויכולים למלא ספרים רבים. הצלות רבות של אנשים במצוקה ונזקקים לשידוך, פרי בטן ופרנסה, היו חלק מהיומיום שלו. עוד סופר עליו, כי נעתר לכמה בקשות של אימהות לגלות להן, מה עלה בגורל יקיריהן בימי מלחמת יום הכיפורים. פעם, מספרים, אמר לאישה אחת להתפלל ולחכות עד שבשורה תגיע אליה בעוד 60 יום. על-פי הסיפור, כך עשתה, וכעבור הזמן המיוחל נודע לה על רשימת שבויי צה"ל בסוריה, בה היה כלול גם בנה.
בראיון שהעניק הצדיק לבטאון שס "יום ליום" תיאר הכתב את הרגשתו כמתארח אצל הרב: "במורא ופחד, בחיל וברעדה, ברתת ובזיע נכנסים לקודש פנימה. זקן המקובלים יושב על כסאו ומראהו כמלאך ה'. פניו מזהירים כזוהר הרקיע ושכינה מדברת מתוך גרונו".
לפני תוכנית ההינתקות מספרים כי הרב הניף את ידו ואמר "אין מה לעשות"! באותה נשימה הזכיר: "אני קורא לאחדות ישראל האחדות הוא השורש בתורת הנגלה והנסתר גם יחד".
