גם שומרי מצוות ערוכים לסערה. ארון הספרים היהודי מנפיק שפע של ברכות לכל מצב. חלק מן הברכות אינן בשימוש, בשל העובדה שאירועי טבע יוצאי דופן לא נראו במחוזותינו במשך שנים כה רבות.
ראשון בתור יבוא הברק עליו מברכים: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית". גם אם לא רואים את הברק ממש, אלא רק את אורו המוקרן על הנוף יש לברך.
מיד אחריו, בין אם יבוא ביום בהיר ובין אם ביום מעונן, יישמע קולו הרועם של הרעם. השומע את קול הרעם מברך "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שכוחו וגבורתו מלא עולם". מאחר שהתהוות הברק והרעם באה כאחת ממליצים פוסקי הלכה להמתין קימעה בעת ראיית הברק עד לשמיעת הרעם, ואז לברך על שניהם את ברכת "עושה מעשה בראשית". אם בירך "שכוחו וגבורתו מלא עולם" - יצא יד חובה.
משך הזמן בין הראייה/השמיעה לברכה אמור לנוע סביב שניות ספורות בלבד (תוך כדי דיבור). עבר שיעור זמן זה אין לברך על אותו ברק או רעם.
ברכת על הברק והרעם? מספיק פעם אחת ביום, אך אם במשך היום התבהרו השמיים לחלוטין ולא נראו כלל עננים, ואחר כך נתקדרו השמיים בשנית - מברך על הברקים והרעמים ה"חדשים".
הברכות על הגשם, לעומת זאת, אינן נפרדות ומופיעות כחלק מן התפילות הסדורות בחורף.
קום קשת-ענן אחרי שהכל נגמר, וקשת מעטרת את השמיים, גם עליה תיקנו חז"ל ברכה משלה, מסובכת קצת יותר: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו", כאשר הכוונה לברית אותה כרת האל עם נח, לאחר רדת המבול לעולם. מאז, אף אם יחטאו בני האדם, לא יבוא עוד מבול לשחת כל בשר. והאות והסימן לברית היא הקשת.
בתלמוד נכתב שאין ראוי להביט ממושכות על הקשת, ו"כל המסתכל הרבה בקשת אינו חס על כבוד קונו (בוראו)". מאחר שהקשת מגלה את כבודו ואת בריתו של האל, אין זה מן הראוי להסתכל בה הרבה. אולם כדי לברך את הברכה מביטים בקשת במבט חטוף ומברכים.
