בית המשפט הגבוה לצדק ידון (ג', 14.02.06), בהרכב מורחב של 11 שופטים, בעתירות האגודה לזכויות האזרח בישראל ושל עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל, בטענה כי הוא מונע מבני זוג פלשתינים מעמד של אזרחים ותושבים ישראלים.
החוק, אשר התקבל בכנסת בקיץ 2003 ועיגן בחקיקה החלטת ממשלה קודמת משנת 2002, תוקן בקיץ האחרון, אולם לטענת העותרים, מדובר בתיקון קוסמטי, אשר אינו מסייע אלא למשפחות מועטות מבין אלה הנאלצות לחיות בפירוד כפוי, או בחשש יומיומי מפני קריעתם של בני המשפחה אלה מאלה.
במסגרת העתירות, אשר הוגשו בידי עורכי הדין חסן ג'בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, נטען, כי גם לאחר התיקון האחרון, מדובר בחוק גזעני, אשר מבחין ומפלה בין משפחות של ישראלים, אך ורק על בסיס מוצאם הלאומי של בני-זוגם הזרים של האזרחים הישראלים, תוך פגיעה קשה בזכות לשוויון ובזכות לחיי משפחה. בנוסף הודגש, כי החוק גם התקבל ב"צידוקים" ביטחוניים, המשוללים כל בסיס עובדתי.
שתי העתירות דנן, כמו גם עתירות נוספות באותו הנושא, נדונו לפני למעלה משנתיים בפני הרכב מורחב של 13 שופטי בג"צ, והן עדיין ממתינות להכרעתו של בית המשפט. בקיץ האחרון החליטה הכנסת להאריך את תוקפו של החוק, המוגדר כ"הוראת שעה", ולהכניס בו את התיקון, אשר כונה על-ידיה כהקלות.
לדעת העותרים, שינויים אלה אינם משנים את מהותה של "חקיקה גזענית זו, אשר חלה אך ורק על בני-זוג פלשתינים, על בסיס מוצאם הלאומי. החוק פוגע בעיקר בציבור אזרחי ישראל הערבים, אשר בינם לבין הפלשתינים בשטחים קיימים קשרים תרבותיים, לאומיים, דתיים ואחרים, ואך טבעי הדבר, כי ייווצרו גם יחסי משפחה".
תוצאת החוק, לדידם של האירגונים, היא כי הלכה למעשה אזרחים ערבים אינם יכולים לממש את זכותם הבסיסית לבחור להם בני-זוג כרצונם ולהקים עמם משפחות בישראל, וזאת בהתבסס על רוח גזענית ותוך חתירה תחת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.
החוק, נטען, פגע אנושות בזכות הבסיסית לחיי משפחה, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובאמנות בינלאומיות, שישראל מחוייבת להן. בכך הפך המחוקק את חייהן של משפחות ישראלים, הנשואים לפלשתינים, לבלתי אפשריים ולחסרי משמעות מעשית.
בהמשך הדברים מסבירים ב"כ האירגונים, כי התיקון לחוק אינו מאפשר קבלת מעמד בישראל, אלא רק קבלה של היתרי שהיה זמניים, וגם זאת רק במקצת המקרים, כך שהסוגיה העומדת בפני בג"צ נותרה בעינה.
בנוסף נטען, כי לאפליה על בסיס לאום נוספה בתיקונים האחרונים גם הבחנה על בסיס גיל ומין, שהיא לדעת העותרים שרירותית וחסרת בסיס עובדתי. כמו-כן נקבעה חזקה של מסוכנות ביטחונית קולקטיבית, על בסיס קרבה משפחתית, המהווה ענישה קולקטיבית פסולה.
מדובר, מוסיפים העותרים, בסעיף בתיקון לחוק, המאפשר למנוע מתן של היתרי שהיה בישראל לבני זוגם של ישראלים, רק משום קרבתם המשפחתית לפלשתינים, החשודים בפעילות עויינת לישראל, וזאת גם כאשר אין כל חשד ספציפי, המיוחס לבני-הזוג עצמם.
במסגרת הסיכומים שהוגשו לבג"צ בדצמבר האחרון, הבהירו פרקליטי העותרים, כי הנתונים המספריים, שהציגה המדינה בפני בית המשפט, מוכיחים שהתיקון לחוק התקבל בלא ביסוס עובדתי.
סף הגיל המינימלי, נטען, שנקבע כתנאי ראשוני להגשת בקשות להיתרי שהיה בישראל, הינו 35 לגברים ו-25 לנשים. המדינה, המשיכו העותרים, הסבירה בתשובותיה כי סף זה נקבע על סמך "המעורבות העקבית" של בני זוג פלשתינים מתחת לגילאים אלה בפיגועים שבוצעו או סוכלו, אולם הנתונים שהגישה המדינה עצמה לבית המשפט, בחודש נובמבר האחרון, בעקבות דרישתו המפורשת של בג"צ, העלו תהיות רבות.
בין השאר עלה מהנתונים, כי 25 מקבלי מעמד בישראל, מכלל האלפים, שקיבלו מעמד שכזה מכח "איחוד משפחות", נחקרו בחמש השנים האחרונות בחשד למעורבות בפעילות טרור - 24 גברים ואישה אחת.
באשר למספרים אלה, נטען, לא נמסר כלל מה אופי המעורבות שיוחסה להם, נגד כמה מהם הוגשו לבסוף כתבי אישום, וכמה מהם הורשעו בדין. רק שניים מאלפי בני אדם, שקיבלו מעמד מכח איחוד משפחות, נוספו לרשימת הנחקרים בשנתיים האחרונות, אחד בכל שנה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענת המדינה באשר ל"מעורבות עקבית" בטרור.
לאור דברים אלה, סיכמו העותרים, ובמיוחד לאור העובדה, שזה כארבע שנים מופרדות משפחות על לא עוול בכפן, מתבקש בג"צ להורות על ביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל.