שושנה דמארי עלתה לישראל בשנת 1925 עם משפחתה מהעיר דמאר שבתימן. כשהייתה בת 13, עברה לבדה לתל אביב ולמדה דרמה בבית הספר "שולמית", אותו ניהל שלמה בושמי, שהפך לימים לאמרגנה ולבעלה.
שושנה דמארי מכונה בפי רבים "מלכת הזמר העברי" וזכתה ביום העצמאות של שנת 1988 בפרס ישראל על מפעל חיים. בשנת 2001 נערך לכבודה מופע הצדעה מיוחד בהשתתפות אמנים רבים. דמארי הוציאה תקליטים רבים ולזכותה רשומים כמה מהלהיטים הגדולים של הזמר העברי.
הופעתה הפומבית הראשונה היתה בגיל 13. בגיל 16 הופיעה לראשונה בקונצרט יחיד בתל אביב בתיאטרון המוזיקלי "לי-לה-לו", ומאוחר יותר הצטרפה לתיאטרון והפכה לכוכבת שלו. שושנה דמארי בלטה בסגנונה התימני הייחודי, לצד יתר המשתתפים בתיאטרון שהיו רובם ממוצא אירופאי. השיר "כלניות" שברבות השנים הפך לסמל ההיכר שלה, הושר לראשונה במסגרת התיאטרון, ובשנת 1948 יצא בתקליטה הראשון אשר נושא את אותו השם - כלניות.
במהלך הקריירה הארוכה עבדה דמארי עם כל גדולי השירה העברית ובינהם עם משה וילנסקי, אשר הלחין במיוחד בשבילה שירים רבים, דודו אלהרר ומתי כספי. בשנה האחרונה עבדה עם עידן רייכל ואף ביצעה שני שירים באחד מאלבומיו.
בשנת 1987 שרה יחד עם בועז שרעבי את הדואט "לשיר איתך", שיר אשר נכתב עליה. בשנת 1988 יצא אלבומה "אור" אשר שיר הנושא זכה להצלחה רבה.
כלניות / שושנה דמארי הערב בא, שקיעה בהר יוקדת
אני חולמת ורואות עיני:
הגייאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא.
את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה
אבל תמיד כלניות תפרחנה.
סופות לרוב תהומנה ותסערנה
אך מחדש כלניות תבערנה.
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.
שנים עוברות, שוב השקיעה יוקדת.
הנערה גדלה, יפתה בלי די.
היא אל הגיא עם בחיר ליבה יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.
מושיט אליה בחיר-ליבה ידיים
והיא צוחקת וטלולה מטל
אליו לוחשת בין הנשיקותיים:
הבט נא מה אספתי פה בסל!
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שבועות האהבה הוי תשכחנה,
אבל תמיד כלניות תפרחנה.
כי השבועות כלות כמו עשן הן,
אך הכלניות תמיד אותן הן.
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.
שנים עברו, שקיעה בהר יוקדת.
הנערה כבר סבתא, ידידי.
הנה כבר נכדתה לגן יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.
וכשקוראת הנערה אליה:
"הביטי סבתא מה הבאתי לך,"
מצחוק ודמע זוהרות עיניה
והיא זוכרת שיר מזמור נשכח:
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות, כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
כן, הדורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלנית וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם.
כלניות, כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
