בית משפט השלום בתל אביב גזר על עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה, אריאל שרון, עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 300 אלף ש"ח בגין מעשיו בפרשת אננקס מחקרים. על שותפו של שרון, גבריאל מנור, גזר בית המשפט קנס כספי בסך 50 אלף ש"ח.
השופטת עדנה בקנשטיין פסקה, כי העונש יהווה "תמרור אזהרה לעבריינים בפוטנציה וגם לנאשם עצמו". השופטת קובעת בגזר הדין, כי על-אף הנסיבות המיוחדות של המקרה, ולמרות מצבו האישי של ראש הממשלה אריאל שרון, "יש להעדיף את האינטרס הציבורי". לדבריה, הנאשם אף אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה שאחרים לא הועמדו לדין. הערצת האב, אמרה, ונאמנות זו, אינה מכשירה עבירה על החוק. "האם תש כוחו של החוק מול מצבים שכאלה?" קבלה.
באי כוחו של עמרי כבר הודיעו כי יערערו על גזר הדין. עו"ד נוית נגב אמרה, כי עמרי ביצע את העבירה על אותו סעיף שהוא בבחינת תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. עמרי הוא הראשון שמשלם את המחיר בשל החוק הבעייתי. לדבריה, עמרי התנהג באופן יוצא דופן: הוא הסכים להסרת חסינותו והוא התפטר מהכנסת.
עו"ד נגב אמרה עוד, כי המעשים בוצעו בשנת 1999 - השנה הקשה ביותר עבור עמרי. באותה שנה "הובחנה מחלתה של אמו, והוא מצא עצמו בחיים הפוליטיים ללא ניסיון. עמרי עשה טעויות, אמרה. "הוא הכיר בכך, הוא הודה בפני בית המשפט. העונש, לטעמנו, הוא חמור וחורג באופן קיצוני מן הראוי. ולכן אנחנו נערער בפני בית המשפט המחוזי".
עמרי סייע לאביו תחילת הפרשה בחשדות שנחקרו עוד בשנת 2001 על-ידי המשטרה לפיהן פעלו אריאל ועמרי שרון, במהלך הפריימריז שנערכו בתנועת הליכוד בשנת 1999, בניגוד לחוק מימון המפלגות כאשר גייסו סכום של כ- 4.5 מיליון ש"ח בעזרת חברות קש, זאת על-מנת לממן את התמודדותו של שרון האב, באותם פריימריז.
מבקר המדינה דאז, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, פרסם בדוח שהוציא בספטמבר 2001, כי עמרי שרון וגבריאל מנור, מנכ"ל חברת אננקס, גייסו 6.1 מיליון ש"ח באמצעות חברת אננקס מחקרים.
המבקר קבע, כי אותן פעולות שבוצעו - עוד בטרם הוכרז על עריכת בחירות מוקדמות - הינן למעשה תעמולת בחירות, אותה יש להביא בחשבון בבדיקת היקף מימון הבחירות המותר למועמד לראשות ממשלה בבחירות 2001.
"מסקנתי ממכלול הראיות היא, על כן, כי הקו המבחין בין הכנה לפריימריז לבין פעולותיו של יו"ר מפלגה בתוקף תפקידו נחצה במקרה זה... עמרי שרון סירב להשיב למבקר המדינה על שאלות הנוגעות לחברת אננקס ולתאגידים שהעבירו לה כספים. לדבריו, סירובו בא בשל רצונו שלא להפליל את עצמו, ומנימוק נוסף (שאיננו רלוונטי), 'כדי לא להזיק לאחרים. מאותו נימוק סירב עמרי שרון להשיב לשאלות הנוגעות למקור הכסף לתשלום שכרו של היועץ הפוליטי הזר, ומה היה השכר. הוא הדין ביחס למנכ"ל אננקס, מר מנור, אשר סירב להשיב על כל שאלה הקשורה בחברה, בנימוק של חיסיון מפני הפללה עצמית" כתב גולדברג בדוח המבקר.
בעניין שרון האב ציין גולדברג כי "לא נמצא שהוא היה מודע להבדל בין שתי המערכות וכי פעל ביודעין שלא כדין"
במהלך ניסיונות משפחת שרון להשיב את הכספים האמורים, הסתבכה המשפחה בפרשה נוספת שזכתה לכינוי פרשת: "סיריל קרן", במסגרתה נחקר חשד לפיו קיבל שרון האב תרומה בסך 1.5 מיליון דולר מאיש העסקים סיריל קרן, זאת על-מנת להשיב את הכספים שקיבל שלא כדין בפרשת אננקס.
קו פעולה זה, המתרכז בעמרי שרון, הוביל את חוקרי המשטרה לרכז את עיקר המאמצים בו והוביל בחודש פברואר להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להעמיד את שרון לדין בגין ביצוע עבירות של קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל המותר, אי ניהול מערכת חשבונות כנדרש, הוצאת סכומים מעל למותר ומסירת דוח של מועמד. כמו כן ייחס כתב האישום לשרון ביצוע עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קשירת קשר לביצוע פשע או עוון, ושבועת שקר, כולן לפי חוק העונשין.
לאחר השימוע שערך מזוז לעמרי, בחודש יוני, 2005 החלו המגעים האינטנסיביים בין סנגוריו של שרון לבין הפרקליטות לקראת גיבוש הסדר טיעון.
עמדת פרקליטיו של שרון היתה כי יסכימו, לכל היותר, לעונש של חצי שנת מאסר שתרוצה בעבודות שירות. לכך מזוז לא היה יכול להסכים בעודו מבהיר כי בידי התביעה ראיות ברורות ו"חותכות" לעבירות מצד שרון, וכי בכוונתו לדרוש מבית המשפט לגזור על שרון עונש מאסר לריצוי בפועל.
שרון ביקש כבר בחודש שלאחר מכן מיו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, להסיר את חסינותו. במכתב ששיגר לריבלין הוא כתב: "המגבלות [שנקבעו לסכומי ההוצאה בחוק המפלגות, נ. י] נקבעו על-ידי הכנסת בשנת 1993, במקביל לחקיקת חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה, וזאת מבלי לערוך כל בדיקה מהו תקציב ריאלי, ומבלי לבדוק עלויות הנדרשות בעידן המודרני לניהול מערכת בחירות לציבור של מאות אלפי אנשים". את הסכום שעמד בשנת 1999 על כ - 830 אלף ש"ח הגדיר שרון: "אבסורדי".
בחודש נובמבר הגיעו הצדדים להסדר לפיו שרון יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ממנו הושמטו מספר סעיפי אישום, כל זאת מבלי שהצדדים יסכימו לעניין העונש אותו תבקש התביעה.
ב - 15.11.05 הגיע ח"כ שרון לבית משפט השלום בתל אביב והודה בעובדות כתב האישום המתוקן אשר ייחס לו עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה על חוק מימון מפלגות, שבועת שקר ועבירת מנהלים בתאגיד.
סניגורו של שרון, עו"ד דן שינמן, אמר לאחר הדיון בבית המשפט: "אני אמרתי לפני המשפט שיש לנו מערכת שלמה של ראיות לעונש גם בקשר לאישיותו ולאופיו וגם בקשר לחוק המפלגות. זו תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה... עמרי שרון הוא הראשון שעומד לדין. לא היו העמדות לדין בחוק המפלגות ולא היתה אכיפה של החוק. הכנסת מעדכנת את הסכומים לראשונה... זאת משמעות רבה מאוד לעניין העונש ולא לעניין העבירה".
בעקבות הרשעתו הודיע שרון כי הוא מתפטר מתפקידו כחבר כנסת ואף הודיע כי אין בכוונתו להתברג ברשימת קדימה, אותה הקים אביו באותם ימים.
שלב הטיעונים לעונש, אשר נפתח בסוף חודש ינואר 2006, כלל מתקפה חזיתית של הפרקליטות נגד שרון. במסגרת הדברים טענו נציג הפרקליטות כי שרון "ניסה לקנות את השלטון של אביו, אריאל שרון, בכסף", וכי יש לנהוג בשרון על-פי עקרון השיוויון, ככל אדם אשר נוטל את החוק לידיים, וכמי ש"פגע פגיעה קשה בעקרון הדמוקרטי".
במסגרת עדי ההגנה שהגיעו לבית המשפט הופיע גם העיתונאי וידידו של עמרי שרון, ארי שביט (הארץ), אשר סיפר כי בשנת 2001 אירעה לו "תאונת עבודה" כאשר התיידד עם שרון. שביט סיפר על מערכת היחסים בין עמרי ואריאל שרון, נאמנותו המוחלטת של הבן לאביו, ועל כך שעמרי נכנס לפוליטיקה על-מנת להציל את אביו מה"מדבר הפוליטי" בו נמצא באותן שנים.
בתגובה לשאלת התביעה ציין שביט, כי יכול להיות שהנאמנות בין השניים הובילה את עמרי להקריב את עצמו למען אביו. עוד תיאר שביט את עמרי כאיש שדימויו הציבורי שונה מאישיותו האמיתית וכי הוא מייצג את ה"ישראליות האבודה".
בתום שלב הטיעונים לעונש פנה שרון לבית המשפט ואמר: "אני מצטער על טעויות שביצעתי. פעלתי כדי לסייע לאבי, שהיה במצב פוליטי קשה, ולטובת המדינה. הודאתי בעבירות ואני מבקש להתחשב בנסיבות האישיות בבוא בית המשפט לגזור את עונשי". עוד הכריז שרון כי אין בכוונתו להתמודד על תפקיד פוליטי בעתיד.
גזר הדין בגזר הדין מתארת נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, את השתלשלות האירועים, החל מפתיחת החשבונות הראשונים בחודש יוני 1999 ועד לחקירת המשטרה שהובילה להרשעתו של שרון.
"פרטי העובדות הם הנותנים באותם קורים שניטוו בדקדקנות על-ידי הנאשם 1 [עמרי שרון, נ.י] לצורך הגשמת מטרתו. והמטרה לגייס כספים כיד המלך ללא גבול וסייג לקמפיין אריאל שרון, ולהשתמש בהם כדי להגדיל סיכוייו מול המועמדים האחרים להיבחר לרשות הליכוד. למטרה זו, כל הדרכים היו מקודשות לדידו – בין אם דרך הדין ובין אם דרך העבירה, בין אם דרכי האמת ובין אם דרכי השקר, בין אם דרך פתלתלה של עורמה וכחש השמה את החוק פלסתר, בין אם עשייה באורח גלוי ומואר לעיני כל ובין אם באורח סמוי ואפל ובלבד שאביו יבחר לתפקיד המיוחל. עד כדי כך הגיע שגרם ביודעין לאביו – המועמד עצמו – לחתום על תצהירי שקר" כותבת השופטת בקנשטיין בגזר הדין.
לדבריה, לשם הגשמת מטרתו לא בחל שרון גם בשילוב חברו הטוב, גבריאל מנור, כמסייע לביצוע העבירות.
"שרון לא השאיר דבר ליד המקרה", מדגישה השופטת בקנשטיין. "הכל תוכנן בקפידה, הקים תוכנית מפורטת למעשיו ולהסתרתם אפילו מאנשים שעבדו עימו. במעשיו סיכן בפועל את תוצאות מערכת הבחירות היינו, סיכן בפועל את ההליך הדמוקרטי אשר ממנו שואבת הדמוקרטיה את כוחה ועצם קיומה".
לעניין טענת ההגנה של שרון לפיה סכום המימון שהוגדר בחוק הוא "תקנה שהציבור איננו יכול לעמוד בה", תוהה השופטת בקנשטיין, כי אם כך באמת סבר שרון, מדוע כאשר נבחר לשמש כח"כ לא לעשה דבר לשינוי החוק.
לדברי השופטת בקנשטיין, לעבירות שביצע שרון היו "השלכות כה רחבות עד כי משתרעות על האומה כולה ומכאן חומרת היתר". היא מוסיפה כי על בית המשפט לקבוע נורמת ענישה תקדימית בעניין שחיתות פוליטית.
"האינטרס להשיג היעד של ראשות מפלגת הליכוד עם סיכויים להיות ראש ממשלה, מה שאכן קרה בסופה של הדרך, הוא אינטרס אשר אך טבעי הוא שיהא אף חפצו של הבן ולא רק של האב", כותבת בקנשטיין.
"וכך נמצא אותו אדם שתואר ככל כך אינטיליגנטי, אוהב הארץ, הטבע, האדם והאמת מבצע סדרת עבירות כה חמורות על חוק הבחירות בדרכי מרמה בכזב כשהאינטיליגנציה שנחון בה מסייעת בתכנון המדוקדק של מעשי העבירה בתחכום המאפיין את ביצוען בשיטה, בריבויי העבירות החוזרות ונשנות משך חודשים ארוכים.
אל לנו לשכוח: החוק חל גם על אנשים טובים, מוכשרים וחכמים. אין הם עומדים מעל החוק".
"האם בשם הערצת האב הכל כשר", שואלת בקנשטיין. "האם בשם האמונה בכוחו של האב תש כוחו של החוק ונסוג אחור, האם מי שמתכוון להוביל את אביו אל ראשות המפלגה מתוך תקווה שיגיע לראשות הממשלה, וממילא לבית המחוקקים – מותר לו עצמו לומר מה לי חוק מי לי חוק".
בית המשפט גוזר על עמרי שרון עונש של תישעה חודשי מאסר בפועל ותישעה חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן גזר בית המשפט קנס כספי בסך 300 אלף ש"ח.
לאור מצבו הרפואי של אריאל שרון הורתה השופטת בקנשטיין, מיוזמתה, על עיכוב ביצוע העונש בחצי שנה וזה יחל ביום 31.8.06.
הסניגורית, עו"ד נוית נגב, הגדירה את גזר הדין כ"קיצוני ביותר" והודיעה כי בכוונתם להגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי.
שותפו של שרון, גבריאל מנור, נקנס בסכום של 50 אלף ש"ח.
בפרקליטות קיבלו בסיפוק את גזר הדין וציינו כי בית המשפט "ניקה את הארוות" ותרם את תרומתו למאבק בשחיתות.
