פלמינג רוז, עורך העיתון הדני Jyllands-Posten שהחליט לפרסם את הקריקטורות של הנביא מוחמד, אשר הציתו זעם ברחבי העולם המוסלמי בפרט ובעולם בכלל, מסביר מדוע החליט לפרסם את האיורים למרות שהיה ברור, כך עולה מדבריו, כי מדובר בעניין שנוי במחלוקת.
לדבריו, הוא מסכים כי חופש הביטוי לפרסם אינו מאפשר בהכרח לעיתון לפרסם כל דבר. העיתון, לדבריו, לא יפרסם "תמונות פורנוגרפיות, קללות או תיאורים גרפיים של הרוגים... לכן אנחנו לא פונדמנטליסטים בתמיכה שלנו בחופש הביטוי".
אבל הקריקטורות הן עניין אחר לגמרי, מדגיש רוז. הן מהוות דוגמא לכך שהעיתון למעשה נלחם בצנזורה עצמית, שאותה ניתן, לדבריו, לראות באמצעי תקשורת רבים - גם באירופה - מחשש לפרסם דברים מסוימים הקשורים לאיסלאם. רוז אומר, כי על התקשורת לקחת אחריות ולדחוף את המוסלמים לבטא את עצמם.
בפוסט מזכירים, כי בסוף חודש ספטמבר אמר קומיקאי דני בראיון עם Jyllands-Posten, כי אין לו בעיה להטיל את מימיו על התנ"ך מול המצלמה, אך לא על הקוראן. לדברי רוז, זה היה שיא הצנזורה העצמית.
בספטמבר שעבר, סופר ילדים דני ניסה לפרסם ספר ובו איורים של הנביא מוחמד, אך התקשה בכך. מי שקיבל לבסוף את העבודה עמד על כך שהפרסום יהיה אנונימי. סמוך לאותו הזמן מוזיאון Tate gallery בלונדון ביטל תצוגה של האמן ג'ון לת'ם, אשר הציג את הקוראן, התנ"ך והתלמוד קרועים לחתיכות. במוזיאון אמרו, כי לא רצו לעורר מהומה, לאחר הפיגועים הקטלניים שאירעו בעיר.
מדובר בחדשות לגיטימיות, אומר רוז לפוסט, ו-Jyllands-Posten החליט לאמץ את העיקרון העיתונאי הידוע: להראות, לא להגיד. "פניתי לקריקטוריסטים הדנים וביקשתי מהם לאייר את מוחמד כפי שהם רואים אותו", סיפר. הוא בהחלט לא ביקש מהם להפוך את הנושא לבדיחה ולעג. 12 מתוך 25 קריקטורות פורסמו לבסוף.
עוד אמר רוז, כי למעשה מימש העיתון את זכותם של המוסלמים לשיוויון, מאחר והעיתון מפרסם גם קריקטורות שעוסקות בדתות אחרות ואף במלוכה. לדבריו, הקריקטורות של הנביא מוחמד מתייחסות בחלקן בכלל לתקשורת בעצמה, ולא לאיסלאם או לנביא. הקריקטורה המפורסמת יחסית, של הנביא עם פצצה לראשו, מתארת את הביקורת הקשה. קולות נזעמים טוענים כי מדובר בקריקטורה שאומרת כי הנביא מוחמד הוא טרוריסט, או שכל המוסלמים כאלה. "אני קורא זאת אחרת: כמה אנשים... מבצעים פשעים בשם הנביא. הם אלה שנתנו לדת שם רע...".
"כשאני מבקר במסגד, אני מביע את כבודי כשאני חולץ את נעליי... אני עושה זאת בכנסייה, ובבית כנסת או במקומות קדושים אחרים. אבל אם אדם מאמין דורש שאני, כאדם לא-מאמין, אראה באיסורי שלו, בציבור... הוא לא מבקש את כבודי אלא את כניעתי. וזה לא תואם את הדמוקרטיה החילונית".
רוז מביא את דבריו של הפילוסוף קרל פופר כתומכים במעשיו, ואומר כי בעבודתו "החברה הפתוחה ואויביה" כותב פופר, כי אדם צריך להיות סובלני לסובלנות. בשום מקום כל כך הרבה דתות לא מתקיימות יחד בשלום כמו בדמוקרטיה, בה חופש הביטוי הוא זכות בסיסית...".
רוז כתב עוד, כי אומנם כמה אנשים נפגעו מפרסום הקריקטורות והעיתון אף התנצל על כך, אך כי אין הוא צריך להתנצל על הזכות לפרסם חומר, גם אם הוא לכאורה פוגעני. "אינך יכול לערוך את העיתון אם אתה משותק על-ידי דאגות...", אמר.
רוז שימש בעבר כתב בבריה"מ לשעבר וטוען, כי מאחר שכך, הוא רגיש מאד לנושא הצנזורה. לדבריו מדובר בשיטה של תנועות טוטליטריות, ואף נותן דוגמא למה שקרה לפעילי זכויות כגון נתן שרנסקי, ולדימיר בוקובסקי ואחרים, אשר הואשמו בפרופגנדה אנטי-סובייטית, בדיוק כמו שהמוסלמים מתייגים את הקריקטורות הדניות כאנטי-איסלמיות.
רוז מדגיש, כי מאז החלה הפרשה עלה הנושא לדיון הציבורי, גם בקרב מוסלמים, שקודם לכן לא השתתפו בדיאלוג מסוג זה.
