שר החינוך התרבות והספורט, מאיר שטרית, הודיע (יום ד',22.2.06), כי הזוכים בפרס ישראל בתחום חקר המשפטים לשנת התשס"ו הם: פרופ' רות לפידות מהמחלקה למשפטים באוניברסיטה העברית, ירושלים; ופרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה.
השופטים אשר החליטו על הזוכים בפרס הם: פרופ' יעקב נאמן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב השופטת, דבורה ברלינר ופרופ' גבריאלה שלו מהקרייה האקדמית קריית אונו.
בבחירתם בפרופ' לפידות מציינים השופטים: "פרופסור רות לפידות רכשה לעצמה שם, בארץ ובעולם, של מומחית בינלאומית מהשורה הראשונה בחקר המעמד המשפטי של ירושלים, מושג הריבונות המודרני, דיני הים ונושאים נוספים בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי... מאמריה החדשניים והמצוטטים רבות על-ידי חוקרים, בארץ ובעולם השפיעו מאד על עיצוב התפיסה המודרנית של מושג הריבונות, היא גם בקרה את ההלכות הקיימות בעניין קליטת אמנות בינלאומיות למשפט הישראלי, ביקורת שזכתה להד נרחב בקרב משפטנים ומדינאים. על תרומתה הייחודית היא זכתה לתואר "אשה מצטיינת במשפט הבינלאומי", מטעם האגודה האמריקנית למשפט בינלאומי".
על פרופ' אמנון רובינשטיין אמרו חבר השופטים: "פרופ' אמנון רובינשטיין הוא אבי המשפט החוקתי של מדינת ישראל. הספר "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל", שרק לאחרונה ראתה אור המהדורה השישית שלו, הוא ספר יסודי בתחום המשפט החוקתי. בכתיבתו המחקרית המעמיקה ובפעילותו הציבורית המגוונת הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. בחיי המשפט והציבוריות בישראל מעטים הם האנשים היכולים להשתוות בתרומתם למדינת ישראל כפרופ' אמנון רובינשטיין, כאיש ציבור, כחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק".
רקע על פרופ' לפידות: ילידת 1930, גרמניה. עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1938, ועברו לגור ברמת גן. בשנים 1956-1954 התמחתה במשפט בינלאומי פומבי באוניברסיטת פאריס, ובשנת 1956 נישאה לאריה לפידות, לימים פרופסור לדיני מסים. נולדו להם שלושה ילדים, אך הבכור נפל במהלך שירותו בצה"ל.
היתה חברה במשלחת ישראל לעצרת האו"ם (1976) והשתתפה בוועידה למשפט הומאניטארי (1977), שבה הוגשו הסתייגויותיה של ישראל מסעיפים שונים של הפרוטוקול הנוסף לאמנות ג'נבה משנת 1949. בשנת 1979 סייעה למשלחת ישראל במשא-ומתן עם מצרים לעשיית אמנת השלום. באמנת השלום ניכרה השפעתה בעיקר בסעיף 5, העוסק בזכות המעבר בתעלת סואץ ובחופש השיט והטיס במיצרי טיראן ובמפרץ עקבה.
בשנים 1981-1979 כיהנה בתפקיד היועצת המשפטית של משרד החוץ. עסקה בין היתר במתן ייעוץ משפטי לנושאים ונותנים על אוטונומיה לפלשתינים, בהתאם להסכם המסגרת של קמפ דייויד משנת 1978, וכן בהקמת הכוח והמשקיפים הרב-לאומיים (כמ"ר) בסיני ובדרום הנגב. הקמת הכוח היתה אתגר מבחינה משפטית, שכן כוח זה אינו עומד בזיקה לשום ארגון בינלאומי.
בשנים 1988-1986 היתה הבוררת מטעם ישראל בקבוצת הבוררים שיישבה את הסכסוך בין ישראל ומצרים, על מיקומם של כמה עמודי גבול, החשוב שבהם באזור טאבה.
ביום העצמאות בשנת 1995 זכתה להדליק משואה על הר הרצל הודות למחקרה על ירושלים. מאז שנת 1989 היא כלולה ברשימת הבוררים של בית הדין הקבוע לבוררות שבהאג.
בשנת 1999 הוזמנה להצטרף לקבוצת מומחים שייעצה לנציב העליון למיעוטים לאומיים, של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה. הדיונים הובילו לקבלת כללי Lund על שיתופם של מיעוטים בשלטון, ועל אוטונומיה.
בשנת 2005 הוזמנה על-ידי שר הפנים של ישראל להצטרף לקבוצת מומחים, האמורה לייעץ לשר בנושא חוק האזרחות של מדינת ישראל.
רקע על פרופ' רובינשטיין: יליד 1931, תל אביב. בשנת 1955 סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית במשפטים ובמדעי החברה (כלכלה ויחסים בינלאומיים), קיבל מלגה מהמועצה הבריטית והשלים בשנת 1960 ב-London School of Economics את כתיבת הדוקטורט שלו על משפט המינהלי האנגלי, דוקטורט שפורסם על-ידי אוניברסיטת אוקספורד.
עם שובו ארצה היה למרצה בשלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית וכיהן כדיקן מייסד של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב משך עשר שנים (1973-1963).
ספרו "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל", שיצא בשש מהדורות מאז הופיע לראשונה בשנת 1969, הוא ספר היסוד על המשפט החוקתי בישראל, המשרת את קהילת המשפטנים הישראלית כולה.
בשנת 1964 היה לחבר מערכת "הארץ", ומאז ועד לאחרונה כתב בעיתון בקביעות בנושאי חברה, כלכלה ומשפט. משנת 2004 עבר לכתוב ב"מעריב" באותם נושאים.
בשנת 1974 הקים את תנועת "שינוי", שפרסה בפני הציבור הישראלי משנה סדורה בכל תחומי החיים והציבה לעצמה כמטרה להקים מפלגה ליברלית אמיתית בישראל. מצעה הליברלי ואורח התנהלותה הדמוקרטי של שינוי ביטאו באופן מובהק את חותמו האישי של אמנון רובינשטיין.
בשנת 1977 נבחר לכנסת ברשימת ד"ש. מכיוון שראה בהצטרפותה של ד"ש לממשלתו של מנחם בגין הפרה של הבטחותיה לבוחר, סירב לקבל את התפקיד היוקרתי של שר המשפטים.
במשך 25 שנות כהונתו בכנסת מילא בה תפקידים רבים ומגוונים. היה במהלך השנים חבר בוועדות החוץ והביטחון, הכספים, הכלכלה, וחוקה חוק ומשפט, וכיהן כיו"ר של ועדות רבות - אתיקה, כלכלה, חוקה חוק ומשפט וביקורת המדינה. נבחר מספר פעמים בתמיכה רחבה כנציג הכנסת בוועדה לבחירת שופטים.
בכנסת ה-12 (1992) יזם והצליח להביא לכלל גמר את שני חוקי היסוד היחידים המשריינים את זכויות האדם בישראל - חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוקים אלו, המהווים נדבך חשוב בחוקתה העתידית של מדינת ישראל, כונו על-ידי נשיא בית המשפט העליון "מהפכה חוקתית", ורובינשטיין הצליח לגבש סביבם הסכמה בכנסת שסועה ומפולגת.
ב-1993 מונה לכהן כשר החינוך, התרבות והספורט.
לאחרונה, כיו"ר ועדת הזרמים והקהילות בכח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל ("ועדת דוברת"), כתב פרק שתכליתו פתיחת דף חדש ביחסים בין המיעוט הערבי למדינה, תוך השתתת מערכת החינוך הציבורי הערבי על יסודות של שוויון ושיתוף, שיביאו לסגירת פערים ביחס האוכלוסיה היהודית.
לפני מספר שנים פרש אמנון רובינשטיין מרצונו מחברותו בכנסת, כאשר הרגיש כי מיצה את תפקידו בבית המחוקקים.
רובינשטיין הוא בעל תארי כבוד ממספר אוניברסיטאות ומכללות בישראל ובחו"ל. כיום הוא מכהן כדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, וכמשנה לנשיא לעניינים אקדמיים.
