ביהמ"ש המחוזי בבירה הרשיע הבוקר את יצחק זוזיאשווילי ואת רפי נחמני, שנאשמים בתכנון וברציחתו של השופט עדי אזר. כזכור, נרצח אזר ביום 19.7.04 בפתח ביתו, ביריות מאקדח עם משתיק קול.
בהכרעת הדין, המשתרעת על פני 223 עמודים ציינו השופטים כי "היריות הקטלניות כוונו ללב שיטת המשפט וערכיה", וכי מדובר ב"פרשה הזויה שיש בה כדי להרעיד את אמות הסיפים של כל בר דעת".
בדבריהם הדגישו השופטים את העובדה החמורה כי "דמו של שופט נשפך כאילו היה מטבע עובר לסוחר". השופט צבי סגל הוסיף ואמר, כי "מדובר בפרשה שאין בה כדי לבייש תסריט אימים קולנועי... הם עבריינים בדמם וברוחם".
בית המשפט הטיל על שניהם עונשי מאסר עולם בפועל. בנוסף נגזרו על כל אחד מן השניים חמש שנות מאסר בגין עבירות נוספות שביצעו בפרשה. העונשים שקיבלו, מצטברים לעונשי מאסר העולם שמרצים השניים כרגע בשל מעשי רצח קודמים שביצעו.
בנימוקיהם לגזר הדין ציינו השופטים כי מדובר במעשה רצח שטני, מתוכנן בקפידה מראש, שקורבנו נבחר באקראי, בעודו משמש אמצעי גרידא להשגת תכלית מעוותת שנרקמה במוחו של זוזיאשווילי.
הם הוסיפו כי הנאשמים לא הפיקו כל לקח מעשי מעברם הפלילי, שבו לדרך העבריינות מן הזן החמור ביותר, וקטלו אדם נוסף בפעם השניה.
זוזיאשווילי הואשם כי הזמין את הרצח מבית הסוהר, ואילו רפי נחמני הואשם כי רצח בפועל את אזר.
"נפל דבר בישראל - הותר דמו של שופט" כתב האישום נגד זוזיאשווילי ונחמני הוגש בחודש דצמבר 2004. הם הואשמו בין היתר ברצח, קשירת קשר לביצוע רצח, בריחה ממשמורת חוקית, אחזקת ונשיאת נשק, זיוף, שימוש במסמך מזויף, התחזות ושיבוש הליכי משפט.
על-פי כתב האישום נסע נחמני לאחר הרצח יחד עם נאשם נוסף, משה ארג'ואן, למקום מסתור בחוף מכמורת, שם הטמינו השניים את כלי הרצח. לאחר מכן העביר ארגו'אן את נחמני למקום מסתור אחר בחוף פלמחים. לטענת הפרקליטות, ארגו'אן הודה בחקירתו במיוחס לו ואף הצביע על המקום בו הטמין את הנשק.
זוזיאשווילי, אסיר עולם, מואשם שהזמין את רצח השופט כדי שיוכל לאחר מכן "לסייע" למשטרה בחקירה ובתמורה להפחית את זמן מאסרו. נחמני מואשם שביצע את הרצח בשליחותו של זוזיאשווילי בעת שהיה אסיר נמלט. זוזיאשווילי רצה שהנרצח יהיה אישיות בכירה מרשויות אכיפת החוק והבחירה בשופט אזר היתה שרירותית לחלוטין.
על-פי כתב האישום, זוזיאשווילי סייע לנחמני לצאת לחופשה מן הכלא, ממנה לא שב. בעת חופשתו איתר נחמני שמות וכתובות של שופטים באמצעות מדריך הטלפונים וביצע מעקבים אחרי שופטים, כדי להבטיח את ביצוע הרצח ואת דרכי המילוט.
בזירת הרצח, ליד ביתו של השופט אזר ברמת השרון, נמצא מכתב ובו דרישה לשחרר את זוזיאשוילי, המרצה עונש של מאסר עולם. כעבור זמן לא רב לאחר הרצח, יצר זוזיאשוילי קשר עם המשטרה, באמצעות פרקליטו מהסנגוריה הציבורית עורך הדין דיוויד וינר, והציע את האקדח שממנו נורה השופט אזר בתמורה לשחרור מוקדם מהכלא.
חוקרי המשטרה אשר חקרו את הפרשה פענחו מיד את הקשר בין האסיר הכלוא שלפתע מתנדב לעזור לחקירה לרצח עצמו, וזוזיאשוילי סומן כנאשם המרכזי בפרשה. במהלך משא-ומתן שניהל וינר עבור לקוחו הכלוא עלתה אצלו התחושה כי גורמים בפרקליטות חושדים בו שידע על מזימותיו של זוזיאשוילי, ולכן התאבד. לאחר התאבדותו ביקשה המערכת המשפטית כולה להבהיר כי לא חשדה בעורך הדין, אולם המכתב אשר השאיר אחריו לא הותיר ספק באשר לתחושותיו.
זוזיאשוילי ונחמני הואשמו ברצח, ומשפטם התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ולא בתל אביב, בשל העובדה שאזר המנוח שימש שם לפני הירצחו כרשם בית המשפט.
