שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עידית ברקוביץ', קבעה כי אתר האינטרנט ICE יפצה את הצלם רמי זרינגר בשל פרסום תמונה שלא כדין. זרינגר צילם את יובל דיין ופרסם את התמונה ברשת מקומוני "ידיעות תקשורת", משם לקח אתר האינטרנט את התמונה ללא רשות.
זרינגר הגיש תביעה נגד האתר ומפעילו, יובל סיגלר, בסכום של 50 אלף שקלים, בטענה שהפר את זכויות היוצרים על התמונה. בתצהיר שהגיש לבית המשפט, הבהיר הצלם כי ערך התמונה עצמה הוא כ-500 שקלים.
אתר האינטרנט ומפעיליו טענו בבית המשפט, כי הפרת זכויות היוצרים היתה מינורית, שכן לאחר 20 דקות הם תיקנו את המעוות והורידו את התמונה, ולכן ביקשו לדחות את התביעה.
בפסק דינה קבעה השופטת ברקוביץ' כי הפרת זכויות יוצרים, היא נטילת זכות בלא רשות, ובמילים אחרות ניתן לכנותה גניבה. לדעתה, אין מקום להבדיל באופן משמעותי בין נטילת חפצים מוחשיים לבין נטילת זכויות קנייניות רוחניות, ונטילתם של שניהם ללא רשות, הינה גניבה.
לדבריה, מעשה הגניבה עצמו גורר אחריו את החיוב הכספי ולאו דווקא שווי החפץ שנגנב. אם ידע הגנב, כי במקרה שייתפס ייקנס רק בסכום החפץ שנגנב, "ישתלם" לו לנסות ולבצע את זממו. כך לגבי הפרה זכויות יוצרים. אם ידע המפר זכות רוחנית, כי הסיכון שבתפיסתו הוא רק בהתאם לשווי הזכות, הרי יהיה זה כדאי מבחינתו ליטול את הסיכון ולחסוך את התשלום עבור זכות זו.
השופטת ברקוביץ' : החוק כבל את ידי החוק בישראל קובע, כי כאשר לא מוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על-פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים ולא יעלה על 20,000 שקלים.
עם זאת, ציינה ברקוביץ' בפסק דינה כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה היה מקום לפסיקת פיצוי הנמוך מ-10,000 שקלים, אלא שלאור נוסחו הקשיח של החוק לא מוענק שיקול דעת לפסוק פיצוי הנמוך מן הרף המינימאלי, העומד על 10,000 שקלים גם כאשר ההפרה היא מינורית.
לדעתה של ברקוביץ', מגיע לצלם פיצוי, אך סכום הפיצוי צריך להיות נמוך בהרבה מ-10,000 שקלים - אולם בשל החוק הברור קבעה שיפוצה בסכום זה.
ברקוביץ' אף הזמינה את המחוקקים לשנות את המצב הנוכחי ואמרה, כי "נוכח שיעור הגבול התחתון הקבוע בפקודה, כבולות ידי בקביעת שיעור הפיצוי. מצב זה אינו רצוי, אולם שינויו הוא עניין למחוקק לענות בו"