שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, נאוה וימן, דחתה בקשה על עובד חברת החשמל, שיוצג על-ידי ועד ההנדסאים והטכנאים, לקבלת סעד של חזרה לעבודה, זאת לאחר שחברת החשמל הוכיחה כי העובד פוטר לאחר שהגיש במשך שלוש שנים דוחות לקבלת תשלומי רכב שהיה בבעלות אחותו, תוך זיוף פרטים במסמכי הרכב.
אייל פירשטיין עבד כטכנאי באגף התכנון ההנדסי בחברת החשמל במשך כ,- 12 שנה. בעקבות מכתב תלונה אנונימי שנשלח להנהלת החברה התגלה כי העובד נהג לשלוח למחלקת התחבורה תעודות ביטוח חובה על רכב השייך לאחותו שהינה נכת צה"ל, תוך שהוא משנה את השם והפרטים על התעודות. בעקבות זאת קיבל החזרי הוצאת רכב בסך של עשרות אלפי שקלים בגין רכב שאינו שלו.
לאחר פיטוריו, במסגרתם נשללו ממנו הזכות לפיצויים, הגיש העובד עתירה לבית הדין לעבודה ובה דרש לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודה לאלתר בטענה, כי הוא המשתמש ברכב במשך שלוש השנים האחרונות, על אף העובדה כי הרכב עדיין רשום על שם אחותו המתגוררת באנגליה.
חברת החשמל טענה, באמצעות עו"ד שושנה גביש ממשרד ש. הורוביץ, כי מעשיו של העובד הפרו את חוקת העבודה וכי המעשים עולים כדי מעשים פליליים של ממש.
"מעשיו של המבקש פוגעים ביסודות יחסי העבודה. חוזה העבודה הוא חוזה לשיתוף פעולה בין העובד לבין המעביד. ככזה, מתחייב שבביצועו ינהגו הצדדים לא רק ביושר, בהגינות ובתום לב, אלא גם בנאמנות. חובת הנאמנות של העובד מחייבת שיפעל בהתאם להוראות המעביד והנהלים החלים במקום עבודתו, כל שכן שעל העובד להימנע למקבל הטבות כספיות שלא כדין. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה. חובה זו נגזרת מן החובה לקיים את החוזה בתום לב", כותבת השופטת וימן בפסק הדין.
עוד קובע בית הדין, כי הוכח לכאורה שהעובד ביצע מעשים חמורים לאורך זמן, כי מעשיו פוגעים ביחסי האמון המתחייבים במערכת של יחסי עבודה, כי הליך סיום עבודתו של העובד היה חוקי וכי ההחלטה סבירה.
בית הדין דחה את הטענת העובד לגבי הפליה לרעה וקבע, כי משהחליטה חברת החשמל להחמיר את מדיניות הענישה כלפי עובדים שסרחו, אין מקום להתערבות של בית הדין.
לבסוף קבע בית הדין, כי למעביד יש אינטרס לגיטימי להרתיע עובדים אחרים ולהראות להם שהוא לא נוהג באוזלת יד אל מול עבירות משמעת. בית הדין דחה את העתירה.
