מחקר שנעשה בבני אדם מציע, כי צמצום הקלוריות עשוי למעשה להאריך חיים, כך דיווחו חוקרים השבוע בעיתון של איגוד הרפואה האמריקני.
קיימות כבר ראיות רבות לכך שצמצום בקלוריות מעלה את תוחלת החיים המקסימלית אצל מספר סוגי בעלי חיים. עד כה לא נמצאה הוכחה לכך שהדבר נכון גם בבני אדם וזהו הצעד הראשון שנעשה לכיוון חקר ההשפעות המועילות של צמצום בקלוריות אצל בני אדם.
החוקרים מאוניברסיטת לואיזיאנה כללו במחקרם 48 גברים ונשים בריאים שסבלו מעודף משקל, בניסוי שארך 6 חודשים, ובחנו את השפעות הגבלת הקלוריות.
המשתתפים חולקו לאחת מארבע קבוצות: קבוצת ביקורת שעקבה אחר דיאטה נורמלית; קבוצה שהוגבלה במספר הקלוריות וקיבלה 25% פחות קלוריות מאשר הכמות היומית הנדרשת; קבוצה שלישית שהתעמלה והורידה את צריכת הקלוריות (צמצום ב- 12.5% קלוריות ועליה של 12.5% בהוצאת אנרגיה); או קבוצה ששמרה על דיאטה נמוכה מאד בקלוריות - התחילה ב- 890 קלוריות ליום ושמרה על ירידה במשקל של 15%.
לאחר 6 חודשים, הורידו המשתתפים בקבוצת הביקורת כ- 1% ממשקלם. לעומתם, המשתתפים בשתי הקבוצות שצמצמו את כמות הקלוריות (עם או ללא התעמלות) ירדו כ- 10%. משתתפים בקבוצה של הדיאטה הדלה מאד בקלוריות ירדו בכמעט 14% ממשקלם.
החוקרים זיהו גם רמות אינסולין נמוכות יותר לאחר צום וטמפרטורת גוף נמוכה יותר אצל כל המשתתפים ששמרו על משטר קלוריות מוגבל.
טמפרטורת גוף ורמות אינסולין בדם הם סימנים לאריכות ימים כמו שיער אפור או קמטים, ציינו החוקרים. נמצא כי הן בבעלי חיים והן בבני אדם, אלו עם טמפרטורת גוף נמוכה יותר נטו לחיות זמן רב יותר וכך גם אלו עם רמות אינסולין נמוכות יותר אחרי צום.
ממצא חשוב נוסף היה כי פחות נזק לדנ"א נמצא אצל אנשים עם צריכת קלוריות נמוכה יותר.
אחת מהתאוריות הרבות לגבי ההזדקנות היא כי מתרחש נזק רב יותר לדנ"א, כלומר הרס מידע גנטי. מעשנים לדוגמא סובלים מנזק רב יותר לדנ"א גם כן. לכן, מדגישים החוקרים, מדובר במידע חשוב ביותר, ולגמרי חדש בבני אדם - המסקנה היא כי צמצום קלוריות יכול להפחית נזק לדנ"א.