בית המשפט העליון דחה (4.4.06) את ערעורו של זכריה אגברייה כנגד פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, אשר קבע כי אגברייה פסול מלהתקבל ב- 25 החודשים הקרובים כחבר בלשכת עורכי הדין, זאת בעקבות הרשעתו בהתחזות לעו"ד ואי העברת כספים שנגבו על ידו עבור לקוחה.
בית הדין המחוזי גזר על המערער עונש של שלוש שנות פסילה מלהתקבל כחבר בלשכה והורה כי מניין התקופה יחל מיום מתן גזר הדין. בית הדין הארצי העמיד את התקופה על שנתיים וחודש מיום גזר דינה של הערכאה הראשונה. המערער מלין נגד חומרת עונש הפסילה. מנגד, הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין (הוא המערער בעל"ע 3092/05, להלן - הוועד המרכזי) משיג נגד החלטת בית הדין הארצי להפחית אחד עשר חודשים מעונש הפסילה המקורי שנגזר על המערער.
בחודש מאי 1999 סיים אגברייה את התמחותו במשפטים ובחודש אפריל 2003 עבר בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין. בין התקופות עבד אגברייה במשרד עורכי דין, במהלך הוגשו נגדו שתי קובלנות לפיהן התחזה לעורך דין, למרות שטרם הוסמך כדין.
בנוסף, בפעמים אחרות הופיע בבית המשפט והציג עצמו כמתמחה, המוסמך לייצג את לקוחות מאמנו, למרות שסיים את התמחותו. אישום נוסף ייחס לו איומים, כמו כן הוא גבה 10,000 ש"ח בעבור לקוחה, אך לא העביר את הכספים לידיה.
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון טען אגברייה כי נסיבותיו האישיות, מצבו הכלכלי והמשפחתי, גילו הצעיר וחוסר ניסיונו מהווים נסיבה מקלה בגינה יש להקל בעונשו.
בערעור שכנגד טענה לשכת עורכי הדין, כי בית הדין המשמעתי לא היה מוסמך לנכות מן העונש שהוטל על אגברייה את התקופה הזמנית במהלכה הוא היה מנוע מלהתקבל ללשכה.
"התערבות בהחלטותיהם של בתי הדין, תיעשה אך במקרים בהם העונש שהוטל חורג ממדיניות הענישה הראויה", כותב השופט אשר גרוניס בפסק דינו, בקובעו כי העונש שהוטל על אגברייה הינו במסגרת מתחם הענישה הראוי.
"יש לזכור כי העבירות שביצע המערער, ובכלל זה התחזותו לעורך דין ושליחת ידו בכספי הפיקדון, הינן עבירות חמורות, המהוות פגיעה של ממש באמון שהציבור רוחש לעורכי הדין, כמו גם בכבוד המקצוע ובקשר שבין עורך הדין ללקוחותיו, המבוסס מטבע הדברים על יחסי אמון", מציין גרוניס, אך מוסיף כי לחובתה של הלשכה עומדת העובדה כי ועדת ההתמחות לא קיימה לאגברייה שימוע כדין בטרם החלטתה. בית המשפט דוחה את שני הערעורים.
