יבשת אנטרטיקה ממשיכה לחשוף סודות לפני מדענים מרחבי העולם. הפעם, טוענים חוקרים אמריקנים, כי האגמים הקבורים ביבשת מחוברים באמצעות רשת של נהרות המוסתרים עמוק מתחת לפני השטח.
במשך שנים חשבו כי אגמי הקרח של יבשת אנטרטיקה ישארו חתומים במשך מיליוני שנים, ויקברו תחתם זנים ייחודים שחיו בעולם. במאמר שפורסם במגזין 'טבע' מדווחים חוקרים על כוונתם המחודשת לקדוח אל תוך האגמים.
כל ניסיון לחפור פנימה אל תוך גוף המים מסכן את זיהומם של הגופים האחרים. "המאמר מוכיח כי החפירה פנימה עלולה לזהם לא רק את האגם, אלא לגרום לזיהום של כל מערכת התעלות", הסביר המחבר הראשי של המאמר, פרופ' דוקאן ווינגמם מלונדון, בראיון לאתר החדשות בי.בי.סי.
קפסולת הזמן אגמי הקרחונים באנטרטיקה מהווים "קפסולות של זמן", מהתקופה שבה היבשת החלה לקפוא. המדענים מעריכים, כי היצורים ובעלי החיים שקפאו בהם עשויים לשפוך אור על סביבות קיצוניות אחרות בעולמות נוספים, כגון מאגר המים שנמצא בכוכב יופיטר.
הימצאותה של מערכת התעלות עשויה לשנות את הדעה הקיימת כיום בנוגע לסיכויים למצוא פעילות מיקרוביולוגית אשר התפתחה באופן עצמאי. "הידיעה שדברים אלה היו בתוך האגמים והתפתחו במשך מיליוני שנים בוודאי לא תיעלם", אמר פרופ' ווינגמם. "אני חושב שעובדה שהיתה להם סביבה מיקרוביולוגית מבודדת שאפשרה לדברים להפתתח בדרך שלהם, צריכה להיבדק מחדש", הוסיף.
"מאז ומעולם חשבו על אגמי הקרח הקבורים ביבשת אנטרטיקה כעל גופים מבודדים אחד מהשני", אמר פרופ' מרטין סיגרט מאוניברסיטת בריסטול.
בעבר חשבו, כי יבשת אנטרטיקה קרה מכדי שיוכלו להימצא בה מים בצורה נוזלית. אולם מאז שנת 1960, לווינים וכלי טיס ועליהם רדארים בעלי עוצמה גילו עוד ועוד נהרות קבורים במרחק מאות קילומטרים מתחת לשכבת הקרח העבה. מעל 150 התגלו עד כה, אולם הצפי הוא לגלות עוד אלפי אגמים. גוף המים הגדול ביותר שנמצא מתחת לפני האדמה ידוע בשם אגם "יוסטוק", אשר משתרע על פני אורך של 250 קילומטרים, רוחב של 40 קילומטרים ועומק של 400 מטרים.
סוכנות החלל האמריקנית (נאס"א) והאקדמיה לחלל הרוסית מתכננים לחדור את הקרח על-מנת לדגום מהמים. כמו כן הם קיבלו הצעה לחקור ולדגום מאגם "Ellsworth" שבמערב אנטרטיקה, בשיתוף 14 אוניברסיטאות, מדענים מצ'ילה, בלגיה, ניו-זילנד וגרמניה.
במחקר האחרון שבוצע על-ידי מדענים נעשו מדידות מדויקות של אזור מזרח אנטרטיקה, המשמש בית לשכבת הקרח העתיקה ביותר והעבה ביותר ביבשת. המדידות נעשו באמצעות שימוש ברדאר הממוקם על לווין של סוכנות החלל האירופאית - ERS-2. הלויין מצא שינויים מסונכרנים בגבהים של פני השטח במספר אתרים המרוחקים זה מזה אלפי קילומטרים.
המדענים מאמינים, כי כל כמה זמן נוצרים שטפונות של מים מאגם אחד לשני, אשר עובדים דרך נהרות בגודל של נהר התמזה. במרבית הזמן אין זרימה תמידית שממלאת את האגם, אולם כאשר אגם אחד מוצף, המים נדחפים קדימה ועוברים לאורך הנהרות, עד שהם מגיעים אגם הבא.