חברת הכנסת לשעבר, נעמי בלומנטל, הגישה (ב', 24.4.2006) ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב על הרשעתה בעבירות של מתן שוחד, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה בפרשת "סיטי טאואר". ערעורה נסב הן על הרשעתה, והן על חומרת העונש אשר נגזר עליה - 8 חודשי מאסר בפועל, קנס של 75 אלף שקלים ומאסר על תנאי.
בלומנטל, שנידונה לשמונה חודשי מאסר בגין חלקה בפרשה, הגישה את הערעור באמצעות עורך דינה, אורי וגמן. בערעור טען וגמן כי כוונתה של בלומנטל היתה שכנוע חברי המרכז שהתכנסו במלון לפעול לבחירתה במרכז הליכוד על-ידי הצגת כישוריה - ובכך אין כל פסול. לדבריו, "אילו רצתה לשכנע אותם לבחור בה באמצעות המתת שייחס לה בית המשפט, לא היתה מופיעה בכנס, ונושאת את דבריה כפי שעשתה".
לטענת בלומנטל, בית משפט השלום טעה בקביעתו, לפיה אירוח המשתתפים לא נבע מכל צורך לוגיסטי ולא היווה חלק מפעילות בחירות לגיטימית, שכן אם המטרה היתה אך ורק שיחודם של חברי המרכז היא לא הייתה טורחת לשאת בפניהם דברי שכנוע כדי שיפעלו לבחירתה.
בערעור על חומרת העונש טען בא כוחה של בלומנטל, כי "קיימים קווי דמיון ענייניים ומהותיים" בין פרשת סיטי טאואר ובין עניינו של עמרי שרון, ולדעתו העובדות המפורטות בגזר דינו של שרון הן חמורות לאין שיעור מהמקרה של בלומנטל, ויש להפחית בעונשה של מרשתו "כדי ליצור פרופורציה בין מקרים שונים בנסיבותיהם".
לדעתו, העובדה שעמרי שרון הודה "אינה חזות הכל", ולכן ביקש מבית המשפט להסתפק בעונש של מאסר על תנאי, ולחילופין מאסר על תנאי, בצירוף עבודות שירות וקנס כספי נמוך מהקנס שהוטל על חברת הכנסת לשעבר.
בערעורה התייחסה בלומנטל גם לעד המדינה אבי אוסקי, נהגה לשעבר. לטענתה, בית משפט השלום לא נתן את המשקל הראוי למניע הכספי שיש לאוסקי בהרשעתה, והתעלם מעדות אשר לפיה אוסקי ניסה לסחוט ממנה כספים.
נזכיר, כי בגזר דינו הסכים בית משפט השלום לדחות את ביצוע העונש ב- 45 ימים, על-מנת לאפשר לבלומנטל להגיש ערעור ובהמשך לכך, ביקשה בלומנטל מבית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין עד לאחר ההכרעה בערעור. לגישתה, אם תתחיל לרצות את עונש המאסר כבר כעת תיגרם לה פגיעה קשה, שכן אם ערעורה יתקבל היא תשא בעונש ללא כל צורך.
