הפגישה נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, אירח (7.5.01) כ-25 עיתונאים ואורחים בבית המשפט העליון. לפגישה הגיעו עורכים של אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, ועיתונאים המכסים את מערכת המשפט ובית המשפט העליון בפרט. גם כותב שורות אלה הוזמן והופיע (באיחור קל, עליו הודעתי מראש).
בפתח הפגישה הרצה ברק את משנתו הערכית/שיפוטית. הוא התמקד בדבריו ותקף תוכניות שהועלו והצעות חוק שהוגשו להקמת בית משפט לחוקה.
מבלי לנקוב בשמותיהם, הוא ביקר את אלה המצדדים בהקמת בית משפט לחוקה. עניין זה הוא אחד המרכזיים, המטרידים, ככל הנראה, את נשיא בית המשפט העליון. אם יוחלט על הקמת בית משפט לחוקה, עלול בית המשפט העליון לאבד מזוהרו. עובדה היא, כי הנשיא ברק - שלדבריו מעמדו האישי דווקא יתחזק בעקבות זאת - הקדיש לכך את החלק הארי מהפגישה.
ברק טען, כי רק בשני מקומות הקימו בית משפט לחוקה, והם: בגרמניה, ובדרום אפריקה - לאחר שהוחלף שלטון האפרטהייד (שם, אמר, לא היה אף שופט שחור). הקמת בית משפט לחוקה, ציין, עלולה להחליש מאוד את בית המשפט העליון ולפגוע ביוקרתו ובמעמדו בעיני הציבור. בית המשפט העליון ייתפס כבית משפט פוליטי. "ברגע שתהיה פוליטיזציה במינויים, זה הסוף", אמר.
ברק טען, כי אלה התומכים בהקמת בית משפט לחוקה, פועלים למעשה מתוך שיקולים זרים: "הם רוצים להקים בית משפט שיהיו בו שופטים 'משלנו', שייצגו את המגזרים 'שלנו'". השם "בית משפט לחוקה", אמר, "הוא רק שם קוד לבית משפט פוליטי".
ברק ציין, כי לגישתו, זכויות האדם קיבלו את ההגנה בבית המשפט העליון. "אין מקום להקים בית משפט פוליטי. אני חושב שזו תהיה בכיה לדורות. נזק לדמוקרטיה".
ברק חזר ואמר, כי הטענה שבית המשפט העליון לבדו פוסק מקום שמדובר בערכים, אינה נכונה. "גם בית משפט שלום וגם בית משפט מחוזי מחליטים על ערכים", אמר.
התנאי בסיום חלק זה של דבריו, הזמין הנשיא ברק את אורחיו להציג שאלות. אך קודם לכך, העיר, הוא מקווה שכולם יכבדו את בקשתו - שהשיחה היא לא לציטוט ולא לייחוס. זה היה התנאי שלו, אמר, תנאי שלא כובד על-ידי העיתונאים הדתיים, תנאי שהוצג עתה מראש וקיבל את הסכמת כל הנוכחים.
בשלב זה הופתעתי. נטלתי את זכות הדיבור, והודעתי לברק: הוזמנתי לפגישה. לא נאמר לי מאומה על שיחה שלא לציטוט ולא לייחוס (לעיתונאים אחרים נאמר בעת הזמנתם לפגישה, י.י.). לכן אני מתכוון כן לצטט וכן לייחס. ברק, בלי היסוס, אמר/ביקש: "אם כך אתה מוזמן לצאת".
יצאתי.
את הדברים ששמעתי מעת כניסתי ועד צאתי - בטרם הועלה בפני תנאי זה - אני מביא כאל לעיל, בפניך, הקורא [פרטים נוספים אביא כאן בהמשך, י.י.].
ההתנהלות הזו של הנשיא ברק, מעלה שאלות קשות. ברק הינו נשיא בית המשפט העליון. והנה, ברק האיש מרשה לעצמו להזמין את נציגי אמצעי תקשורת כדי לייצור באמצעותם דעת קהל כנגד הקמת בית משפט לחוקה (ואין זה המקום כאן לדון האם נכון או לא להקים בית משפט שכזה), מבלי לתת את שמו ואחריותיו לטיעונים שהוא משמיע.
יתירה מכך: התנאי שהעמיד הנשיא ברק להשתתפות במסיבת העיתונאים - הסכמה/כניעה ואי-ייחוס ואי-ציטוט - מעידה על תפיסתו השגויה לא רק את תפקידו הוא, אלה גם את תפקידה של העיתונות.
העיתונות מחוייבת להביא דברים בשם אומרם. אומנם נכון: מקובל לקיים מעת לעת שיחות רקע. אך זאת עושים עם קבוצה מצומצמת, כאשר ישנה מניעות אמיתית להצגת דברים בשם אומרם (למשל: כאשר אדם עומד לדין, ואסור לצטט את דבריו שמא ישפיעו ו/או ישורבבו למשפטו).
העיתונות אינה רשאית להסתיר זאת מהציבור - מי אמר מה ולמה. אדרבה: העיתונות מחוייבת לדווח על דבריו של הנשיא ועל התנגדותו.
הדברים אמורים במיוחד כאשר מדובר בעניין ציבורי כה חשוב - מבנה בית המשפט העליון, כן או לא בית משפט לחוקה, כן או לא הרחבת מינוי שופטים ממגזרים שונים ועוד ועוד.
אמצעי התקשורת והעיתונאים - ואני בהם, נוהגים בנשיא בית המשפט העליון בכבוד הראוי לו. ובאמת, מגיע לברק הרבה כבוד (וגם ביקורת על חריגות ועל פעולות תמוהות, וגם אלה לא מעטות), על הישגיו האישיים ועל תרומתו לחברה בכלל ולשלטון החוק בפרט.
אך כאן, במקרה זה, נוהג ברק בחוצפה של מלך: הוא מחזיק במונופול על המידע המשפטי, ומנתבו רק לעיתונאים ולאמצעי תקשורת שיקבלו את מרותו; היינו - רק לאלה שיסכימו מראש שלא לייחס לו את המידע ולא לצטט את דבריו.
וזו חוצפה שאיני יכול להסכים לה.
אהרן ברק מכהן כנשיא בית המשפט העליון, ומכוח זאת הוא מחזיק במונופול על המידע המשפטי והשיפוטי. זה אינו רכושו הפרטי. לכן אסור לו לשלול מעיתונאי זה או אחר (הפעם מדובר בי עצמי) את ההשתתפות במסיבת עיתונאים מעין זו - קל וחומר כאשר מדובר במפגש בבית המשפט העליון עצמו - בשל זאת שאינו מקבל את תכתיביו.
