ביהמ"ש המחוזי דחה (יום ד', 26.4.2006) את ערעורו של פרנסואה אבוטבול, מראשי משפחת הפשע המאורגן באיזור השרון, וקבע כי לא יתערב בהחלטת ועדת השחרורים של בתי הסוהר, שקבעה כי לא ינוכה שליש ממאסרו בגין "התנהגות טובה". בית המשפט גיבה את החלטת הוועדה שלא לחשוף את כל המידע שהצטבר בפני אבוטבול ובאי כוחו בנימוק של "אי פגיעה בעניינים חסויים אחרים".
פרנסואה אבוטבול, המרצה עונש מאסר בן 5 שנים - בגין ביצוע עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, קשירת קשר לביצוע פשע, רכישת נשק, תקיפה, איומים, שידול לסחיטה בכוח וניסיון סחיטה בכוח - לא יזכה להיות אדם חופשי, לפחות לא בחודשים הקרובים.
השופט המחוזי אברהם טל דחה את ערעורו על החלטת ועדת השחרורים, וקבע כי "המידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו מלמדים שהעותר מקיים מערכת קשרים פלילית עם גורמים עבריינים בתוך ומחוץ לבתי הסוהר, והדבר מבטא את מסוכנותו ומצדיק את החשש שאם ישוחרר שחרור מוקדם הוא עלול להיפגע ע"י יריביו ו/או לפגוע בהם".
הוא הזכיר, כי חשש זה מפני התלקחותה המחודשת ביתר-שאת של מלחמת העולם התחתון הוא אשר גרם לשירות בתי הסוהר שלא להוציא את אבוטבול לחופשות, ואף להחזיק אותו בהפרדה במשך תקופה ארוכה.
בנוסף, ציין טל את ה"מעורבות הישירה והמשמעותית של העותר עם גורמים עבריינים מחוץ לבית הסוהר, כפי שנלמדת מהמידעים, מבססת את מסקנתה המוצדקת של הוועדה בדבר מסוכנותו של העותר לאחרים אם ישוחרר שחרור מוקדם ואת החשש לפגיעה בו ו/או באחרים על ידו".
טל דחה גם את "תוכנית השיקום" שהציע בא כוחו של אבוטבול, לפיה יצא אבוטבול מבין כותלי הכלא היישר לגלות בחו"ל. לדבריו, החשש מפני פגיעה באבוטבול "הוא חוצה גבולות, כפי שהוכח ברצח אביו של העותר בפראג, ובניסיון לרצוח את אחיו של העותר בפראג במהלכם נפגעו 17 עוברי אורח".
"חובת העברת המידע אינה חובה מוחלטת" שירות בתי הסוהר וועדת השחרורים טענו בבית המשפט, כי מסירת מידע נוסף מתוך המידע החסוי שהוצג בפני הוועדה עלול לפגוע בעניין חסוי אחר, וכי יש בגילוי מסמכים אלו "סיכון רב הכרוך בחשיפת המידע ומקורותיו".
מנגד, טען אבוטבול כי אין להסתפק בתמצית המסמכים שהועברה לעיונו על-מנת לקיים את "חוק שחרור על תנאי ממאסר". לטענתו, התמצית שקיבל אינה משקפת את מכלול המידע החסוי, משום שמדובר בתמצית כללית ביותר, וחסיון המידע שהוצג על-ידי ועדת השחרורים בפני הוועדה "פוגע באמות הצדק, בחובת השימוע של הוועדה, ובזכותו להתגונן"
השופט טל קבע כי לשונו של סעיף החוק, אשר מציין כי המסמכים אשר יוצגו בפני האסיר יהיו "ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בבטחון המדינה או בעניין הציבורי האחר" מלמדת, שחובת הוועדה להעביר לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי אינה חובה מוחלטת, והיא נסוגה בפני בטחון המדינה או העניין הציבורי, שפגיעה בהם מונעת העברת הפרטים או התמצית לאסיר.
הוא דחה את טענת אבוטבול, לפיה באי חשיפת המסמכים מנעה ממנו הוועדה להגן על זכויותיו ולאפשר לו להפריך את תוכן המסמכים הסודיים, וציין כי "יש בכהונתו של שופט בראש הוועדה כדי להבטיח הגנה ואי-פגיעה בזכויות האסיר המבקש שחרור מוקדם". "חזקה על הוועדה שתאזן בין האינטרס הציבורי שלא לפגוע במקורות מודיעיניים לבין האינטרסים הלגיטימיים של האסיר", כתב טל בהחלטתו.