שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, יצחק לובוצקי, העניק השבוע תוקף של פסק דין לפשרה אליה הגיעו חברת אוטובוסים ועובד אשר תבע אותה משום שניסתה להוציאו לפנסיה לפני גיל הפרישה. על-פי ההסכם, העובד יצא לפנסיה רק כשיגיע לגיל הפרישה, ובכך יוגשם "עיקרון השוויון".
העובד, אשר משרת את החברה כ- 40 שנים, נפצע במהלך עבודתו כאשר אשר הסיע בשנת 1982 חיילים לשטח לבנון. בעקבות התקפת מחבלים, בעיר עלי, הותקף האוטובוס, והוא נפצע קשות ונזקק לעבור ניתוחים רבים בארץ ובחו"ל. כתוצאה מהפגיעה הוא נותר נכה והוכר על-ידי רשויות הצבא כנכה צה"ל, למרות שמילא תפקיד אזרחי. מאז הפציעה, משמש האיש בתפקיד של מפקח תנועה וחדל לעבוד כנהג אוטובוס.
בינואר 2004 פנתה החברה לאיש, והודיעה לו כי "על-פי תקנון החברה עליו לפרוש לגמלאות ביום 31.3.2004 עת ימלאו לו 62 שנים". האיש, שהוא כאמור נכה צה"ל, סרב לפרוש לגמלאות בטענה כי החברה "מתעמרת בו וחפצה בהוצאתו משורותיה, טרם עת, בשל נכותו".
הוא פנה לחברה בבקשות לביטול הודעת הפרישה והסביר כי משמעות הודעת הפרישה היא "יציאתו ממעגל העבודה וכליה חברתית תוך פגיעה קשה במשמעות המיוחדת שיש לעבודה עבורו, כנכה, וכעניין שיקומי המאפשר שמירה על חיוניות", כלשונו.
משנוכח העובד כי בקשותיו נופלות על אוזניים ערלות ומועד הפרישה מתקרב, פנה באמצעות משרד משרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי בחיפה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לקבל צו זמני האוסר על החברה לפטר אותו וכן להשהות את הודעת הפרישה לגמלאות עד לסיום הדיון בתביעתו.
בית הדין נענה לבקשת העובד והוציא צו מניעה זמני כמבוקש. באפריל 2004 הגיש העובד את תביעתו וטען כי "הנתבעת מפלה אותו לרעה תוך הפרת החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הקובע איסור הפליה בין עובדים מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם 'כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים'". עוד טען האיש כי על-פי תוכנית ההבראה ותקנון החברה נקבע כי גיל הפרישה יהיה זהה לכל העובדים - גיל 65.
בדיון שהתקיים ביום שני השבוע (24.4.2006), נתן בית הדין תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה התביעה תתקבל ככתבה וכלשונה תוך שהחברה מתחייבת שלא לכפות על התובע לפרוש לגמלאות טרם הגיעו לגיל 65.
יש לציין, כי בזמן שבין הגשת התביעה לפסק הדין, התקבל בכנסת "חוק גיל הפרישה", הקובע העלאה מדורגת של גיל הפרישה, גיל 67 לגבר וגיל 62 לאישה. כתוצאה מכך, ייתכן והאיש יפרוש לגמלאות רק בהגיעו לגיל 67.
בהתחשב בעובדה כי התקיים דיון אחד חייב בית הדין את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 שקלים.
