באם באמת טובת מדינת ישראל לנגד עיניו של שמעון פרס, עליו להחזיר את פרס נובל לשלום, ולאמר לחברי הוועדה שבחרו בו ובעראפת, את האמת:
"טעיתי כשחשבתי שעראפת (הטרוריסט, רוצח, זייפן, שקרן) ישתנה ויהפוך למנהיג רשות אחראי.
טעיתי והטעיתי את רבין ואת אזרחי מדינת ישראל, כשאני וחבורת ה"בלייזרים" יצרנו את הסכמי אוסלו.
טעיתי כשטענתי ש"הכל הפיך". ובאם ההסכם לא יצלח, ניתן יהיה לבטלו ולמנוע נזק לשני העמים.
כתוצאה ישירה של טעויותיי, לא רק שלא הבאתי שלום על המזרח התיכון, אלא שבמעשי כמעט המטתי אסון על אזרחי מדינת ישראל ועל הפלשתינאים, כאחד.
על כן, חברי הוועדה הנכבדים, אני מחזיר את פרס נובל לשלום. איני ראוי לו".
האם פרס מסוגל לעשות את ה"שירות האחרון" הזה עבור המדינה - שכה תרמה למעמדו הרם והנשגב בקרב העמים? - לעשות את המעט שבמעט הזה?
וגם אם ה"היסטוריה" לנגד עיניו, הרי שבמעשהו הזה יזכה לאזכור בולט יותר בספרי ההיסטוריה. אזכור חיובי בהרבה יותר מאשר "המפסידן שלא ידע להגיד, טעיתי/הפסדתי".
במעשה זה יבהיר לעולם אחת ולתמיד מיהו עראפת. הוא יזכה למחילה על שעולל לנו ולמחיקת תווית ה"מפסידן הנצחי".
אבל הוא לא מסוגל. האיש שלא ידע להפסיד בכבוד.
